פרשת וישב – בסימן: איש את אחיו יעזורו

בפרשת "וישב" אנו קוראים את אחד הסיפורים המפורסמים ביותר במקרא – סיפור מכירת יוסף[1]. בפרשת זאת, אין המקרא מוסר לנו את כל פרטי אירוע המכירה, ובהמשך אנו קוראים פרטים נוספים, ודוגמה לכך באה שנים רבות לאחר מעשה המכירה, כאשר יוסף כבר נתמנה למשנה למלך מצרים[2], והאחים ירדו למצרים בכדי לרכוש מזון ולהביא אותו לבני משפחתם, שישבו בכנען ששרר בה רעב. כאשר האחים נכנסו למצרים, נודע ליוסף על כך[3], והוא אסף את כולם לביתו. כאשר עמדו בפניו, הם לא זיהו אותו (כיוון שכבר עברו שנים רבות מאז מעשה המכירה, וגם הוא היה כעת בעל חתימת זקן, ומראהו היה כשל שליט, והם לא ציפו לכך כלל), והוא דיבר איתם דברים קשים והאשים אותם בריגול[4], ואף הכניס אותם למאסר למשך שלושת ימים. בתוך כל האירוע, האחים משוחחים ביניהם, ומגיעים למסקנה באשר לסיבה שגרמה להם למצב שבו הם נמצאים כעת:[5] "ויאמרו איש אל אחיו, אבל אשמים אנחנו על אחינו, אשר ראינו צרת נפשו בהתחננואלינוולאשמענו, על כן באה אלינו הצרה הזאת".

המקרא מגלה לנו אפוא פרט נוסף מאירוע המכירה: כאשר האחים תפסו את יוסף, והשליכו אותו לבור, ולאחר מכן כאשר המדיינים הסוחרים אספו אותו מהבור, במשך כל הזמן הזה יוסף צעק והתחנן אל אחיו לעזרה, אך הם לא נתנו את ליבם לעזור לו. על כן, אומרים האחים בבית יוסף במצרים שנים רבות לאחר המכירה, באה אליהם הצרה הזאת. כלומר, הם קישרו בין הייסורים שעברו עליהם, לבין העובדה שלא נתנו את ליבם לעזור לאחיהם בשעה שהתחנן וביקש את עזרתם.

ולדעתי אפשר ללמוד מידיעה זאת מוסר השכל גדול שאפשר ליישם אותו בחיינו: כל עם ישראל מכונים במקרא "אחים"[6], ואנו מצווים לעזור איש לרעהו, ולא רק במעשה הצדקה אלא גם במעשה של גמילות חסדים, וחז"ל אף אמרו כי "בשלושה דברים גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה: צדקה – בממונו, גמילות חסדים - בין בגופו בין בממונו. צדקה – לעניים, גמילות חסדים - בין לעניים בין לעשירים. צדקה – לחיים, גמילות חסדים - בין לחיים בין למתים"[7].

ישנם אנשים הצריכים עזרה, והם מבקשים את עזרתנו, איננו יכולים לעמוד מנגד ולא לתת את ליבנו לבקשתם ולנסות לעזור להם, כאשר יש באפשרותנו לעזור. ודוגמה נפלאה לעניין זה הביא הרב יונתן זקס (רבה של יהדות בריטניה לשעבר): בספר תהילים נאמר:[8] "נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם", את הפועל "ראיתי", אומר הרב זקס, "יש להבין באותו אופן שמבינים אותו בהופעתו במגילת אסתר:[9] "כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי, ואיככה אוכל וראיתי באבדן מולדתי", לראות – כלומר לעמוד מנגד ולצפות. יש להבין אפוא את הפסוק כך: "נער הייתי גם זקנתי, ולא עמדתי מנגד כאשר צדיק נעזב וזרעו ביקש לחם"[10].

בספר דברים נאמר:[11] "כי תשמור את מצוות ה' אלוהיך והלכת בדרכיו", והרמב"ם ביאר מצווה זאת:[12] "הוא אמרו יתעלה 'והלכת בדרכיו'... ובא בפירוש עניין זה: מה הקב"ה נקרא רחום אף אתה היה רחום, הקב"ה נקרא חנון אף אתה היה חנון, הקב"ה נקרא צדיק אף אתה היה צדיק וכו'".

בתלמוד נאמר:[13] "תורה - תחילתה גמילות חסדים, וסופה גמילות חסדים. תחילתה גמילות חסדים דכתיב (בראשית ג, כא): ויעש ה' אלוהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, וסופה גמילות חסדים דכתיב (דברים לד, ו): ויקבר אותו בגיא". כלומר בפרשה הראשונה במקרא, אנו קוראים על כך שהקב"ה עשה חסד עם אדם וחווה, ודאג להם ללבושים הולמים, וכך גם בפרשה האחרונה במקרא (בפרשת "וזאת הברכה"), נאמר שהקב"ה עשה חסד עם משה רבנו, ודאג לו לקבורה הולמת.

הבה נלך אפוא בדרכיו של הקב"ה, ונתחזק במידת הרחמים, ונעשה גמילות חסדים, שחז"ל מוסרים לנו שזהו אחד מ"הדברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא"[14], וביאר הרמב"ם על אתר כי "כל המצוות שבין אדם לחברו נכללים בכלל גמילות חסדים"[15]. ונמצא אפוא שכאשר אנו גומלים חסד עם הבריות, אנו מתקנים גם את העולם הזה, וזוכים לשכר בשני העולמות: עולם המעשה ועולם הרוח.

* * *