אישה מוציאה את בעלה בהדלקת נרות חנוכה?

אדם המצוי בימי החנוכה בנסיעה, וכך נמנעה ממנו הדלקת הנרות בביתו, שאז הדין הוא שאשתו מדליקה בביתו ואף עבורו - מהו נוסח הברכה שהיא תברך? והאם הבעל רשאי 'להתעקש' ולזכות להדליק בעצמו כגון בחדרו במלונו, ובכך שלא לצאת בהדלקתם של בני ביתו?

הנה הראבי"ה (סימן תקסט) הביא דעת בעל הלכות גדולות גבי מגילה שאין הנשים מוציאות האנשים ידי חובה. וכתב הראבי"ה, וצ"ע אי בחדא מחתא מחתינהו, מקרא מגילה ונר חנוכה. אולם הארחות חיים (הלכות חנוכה אות יב) כתב, שהנשים מדליקות נר חנוכה ומוציאות האנשים ידי חובתם. דשאני מקרא מגילה שהיא כקריאת התורה, או דחיוב האנשים במקרא מגילה הוי מדברי קבלה, וחיוב הנשים הוא רק מדרבנן שאף הן היו באותו הנס. וכן כתבו הכל בו, המעילי, העיטור, הסמ"ג, האשכול, האור זרוע, המאירי, הריטב"א, הריקאנטי, רבינו ירוחם, ועוד. ובלאו הכי נקטינן דנשים מוציאות את האנשים גם במקרא מגילה, וכמבואר כל זה בשו"ת יחוה דעת חלק ו' (סימן מד). ושם ביאר שאין לאשה לשנות מנוסח הברכה.

הרמב"ם (בפרק יא מהלכות ברכות הלכה יא) כתב, שאם עושה מצוה לעצמו מברך "על" העשיה, ע"ש. [לפי זה כ"ש שליח המדליק נר חנוכה שלכאורה יברך "על הדלקת נר חנוכה"]. ובאמת שבשבולי הלקט (סימן קפה) כתב בנוסח ברכת נר חנוכה, לברך על מצות הדלקת נר חנוכה, ע"פ הכלל הנ"ל ברמב"ם. ומרן הבית יוסף (ריש סימן תרעו) הביא דברי השבולי הלקט הנז', וכתב, שהפוסקים כתבו הנוסח "להדליק", וכן נהגו. דכיון שצריך להשתתף בפריטי, לכן מברך בלשון להדליק. ובב"ח כתב דשליח המדליק נר חנוכה, יברך בלשון על הדלקת נר חנוכה. אבל בשיורי כנ"ה, ובפר"ח, כתבו, שגם השליח מברך להדליק, שהמשלח עומד לצידו ויוצא בברכתו. ע"ש. ואף על פי שלדינא נקטינן שאין הבעל הבית המשלח צריך לעמוד ליד השליח בעת הברכה, מכל מקום יש לברך להדליק בכל אופן, כיון שיש בזה גם טעם על פי הסוד, כמו שכתב בבן איש חי. ועוד.

ומעתה, בנ"ד על האשה המדלקת נר חנוכה כשבעלה מחוץ לעיר, וכדומה, תברך בנוסח הרגיל "להדליק נר חנוכה". ומבואר באחרונים שהוא מדין שליחות, ואף שהנשים חייבות גם כן.

ולגבי השאלה השניה בדבר האיש שאינו רוצה לצאת בשל רעייתו, הנה מרן הבית יוסף (בסימן תרעז) הביא מה שכתב בשו"ת תרומת הדשן (סימן קא), אכסנאי נשוי שמדליקים עליו בתוך ביתו, אף על פי שהוא פטור מלהדליק, וכדאמר רבי זירא (בשבת כג), מכל מקום אם רוצה להיות מהמהדרים ולברך ולהדליק בפני עצמו רשאי, ואין זו ברכה לבטלה. וכתב עליו מרן הבית יוסף: ולי נראה שאין לסמוך על זה לברך ברכה שאינה צריכה. וכן פסק הגאון מהרש"ל בתשובה (סימן פה), שאפילו אינו רוצה לצאת בהדלקת אשתו שמדלקת עליו בביתו, לא כל הימנו, ואינו רשאי לברך. וכן פסק הפרי חדש. אבל הטורי זהב כתב, שדברי התרומת הדשן נכונים, שמכיון שאינו רוצה לצאת בברכת אשתו שלא בפניו, שהרי צריך דעת וכוונת שומע ומשמיע, אין שום איסור לחזור ולברך. וראיה לזה ממה שכתב בבית יוסף (סימן קפג) ובשלחן ערוך שם, שאף כשיש זימון רשאי כל אחד לברך לעצמו, אף על פי שאפשר לו לצאת בברכת חבירו. ע"ש. ומרן החיד"א בברכי יוסף (סימן תרעז) ישב על מדוכה זו, וכתב, שלכאורה סברת מרן הבית יוסף (סימן תרעז) צריכה יישוב, שהרי בשלחן ערוך (סימן ו' סעיף ד') פסק: יש נוהגים שאחר שבירך אחד מהקהל ברכות השחר וענו אחריו אמן, חוזר אחד מן העונים אמן ומברך ברכות השחר וכו', ואין לערער עליהם ולומר שכבר יצאו באמן שענו תחלה, שאפילו אם היה המברך מכוין להוציאם, הם מכוונים שלא לצאת בברכתו. ואם כן גם כאן הרי הוא עומד וצווח שאינו רוצה לצאת בברכת אשתו, ולמה לא יהא רשאי לברך כשמדליק לעצמו. וכיוצא בזה מצאנו בשלחן ערוך (סימן נט) בדין ברכת יוצר. וכן עוד (בסימן קפג) בדין ברכת המזון. ונראה לחלק ולומר שבכל אלו הדבר תלוי בו, שצריך לכוין לצאת בברכת חבירו, ואם אינו רוצה לצאת אינו יוצא בעל כרחו, ולכן כשהוא מברך אין בזה איסור ברכה שאינה צריכה, אבל בנרות חנוכה אין הדבר תלוי בכוונתו כלל, שעיקר המצוה נר איש וביתו, ואפילו לא יכוין לצאת בהדלקת אשתו, הרי הוא פטיר ועטיר בהדלקת ביתו, וממילא הוא יוצא, לכן יש בזה איסור ברכה שאינה צריכה כשחוזר ומברך לעצמו. ע"כ. וכן כתבו כמה מרבותנו בדעת מרן.

וראה לאאמו"ר מש"כ ביביע אומר חלק ה' (סימן יז אות ד'), ובשו"ת יחוה דעת חלק ו' (סימן מג) גבי בחור ישיבה שאינו רוצה לצאת בשל ביתו והוסיף מרן אאמו"ר שבזמנו הציע את הדברים הללו לפני מי שגדול, מרן ראש הישיבה חכם עזרא עטייה זצ"ל, והסכים להלכה ולמעשה.

הלכה למעשה: אשה המדלקת נר חנוכה במקום בעלה, מברכת בנוסח הרגיל "להדליק נר חנוכה". ואם בירכה "על הדלקת נר חנוכה" אינה מברכת שוב. ובנוסף, מי שלן בבית מלון לרגל עסקיו, ואשתו מדלקת עליו בביתו, אינו רשאי לכוין בפירוש שאינו רוצה לצאת ידי חובתו בהדלקת נרות החנוכה שמדליקה עליו אשתו בביתם, ולהדליק עם ברכה בחדרו במלון, מפני שחובת נר חנוכה הוא חובת איש וביתו, ואינו חובת גברא בלבד, ועל כרחו יוצא ידי חובתו במה שאשתו מדלקת עליו.