נס פקק השמן של צחי לאון

סביר להניח שמחבר הספר 'השגחה פרטית', צחי לאון - הוא אחד הטיפוסים הכי 'צבעוניים' ומרתקים שתפגשו: בצעירותו הקים מפלגה פוליטית לקידום צעירים, לאחר מכן התחתן עם אשתו על סמך השאלה איך תגיב אם יום אחד יחליט להיות דתי - זאת למרות ששניהם היו עדיין חילונים. לאחר החתונה ירד מהארץ, הקים עסק משלו וחי כמו מלך עד... ש"מלך מלכי המלכים, החליט לקפוץ לביקור".

כבר מגיל צעיר התעניין לאון בדברים שברומו של עולם, ניהל ויכוחים פילוסופיים עם חברים על מהות החיים ומטרתם, ובגדול – ידע שהדת היא הדרך שעל פיה ירצה לחיות את חייו. אולם הרוח לקחה אותו לכיוון אחר לגמרי – לפוליטיקה. "לפני 20 שנה אבי היה מעורב פוליטית, והחלטתי לצעוד בעקבותיו ולהקים מפלגה משל עצמי. כך נולדה מפלגת 'צלע' שמשמעותה צעירים למען עתידם. זכינו בסביבות ה-40 קולות".

זה אמנם לא זיכה את המפלגה בהמשכיות, אך דבר אחד טוב בכל זאת יצא מכל הסיפור הפוליטי – שם הכיר לאון את אשתו. "רק במבט לאחור, אני רואה שכל המעורבות הפוליטית לא הייתה אלא בכדי שאכיר את אשתי, שהייתה אף היא נערה שאכפת לה מעתידם של הצעירים בארץ. ראיתי שהיא בחורה טובה, אבל זה עדיין לא הספיק לי – הייתי חייב לבחון אותה בדרך אחרת לגמרי, כדי לראות אם היא מתאימה להיות לי לאישה".

"אם אני אחזור בתשובה פתאום, איך תקבלי את זה?" שאל באומץ את הבחורה החילונית שעדיין אחזה בידיה שלטים של 'מרצ'. זה היה אחרי שבועיים היכרות בלבד, אך היא חייכה אליו ואמרה: "אני דווקא אשמח". לחלוחית התרגשות נקוותה בעיניו של לאון, והוא מצא את עצמו אומר לה: "את אשתי, ומכאן אנחנו הולכים להתחתן".

ברית כרותה לשפתיים - כעבור שמונה חודשים הם מצאו את עצמם מתחת לחופה. שבוע אחרי החתונה החליטו להצטרף להוריהם – שביום בהיר ביקשו להגשים חלום ישן – מכרו את הבית וטסו לאמריקה.

עטיפת הספר השגחה פרטית

התקרב ליהדות בזכות טעות בלחיצת עכבר

מפתיע לגלות איך 'פתאום קם אדם', עוזב את הכל מאחוריו ומחליט להתחיל התחלה חדשה בארץ אחרת – זאת למרות שהוא אינו שולט בשפה המדוברת בה, מכיר בקושי את המנטאליות הנוהגת בה וצריך להתחיל הכל... אבל הכל, מהתחלה.

מילא הצעירים, אבל איך ההורים לקחו את הריסק הזה?

"אין ספק שזו החלטה לא פשוטה, והתמודדות קשה - אבל זה אפשרי. ובשביל להבין את זה, את צריכה להכיר את הרקע של המשפחה ממנה אני מגיע: גדלתי במשפחה ערכית וחמה שאינה שומרת תורה ומצוות - אך שוחרת טיולים. אמנם אני זוכר את סבא שלי הולך לבית הכנסת בערבי שישי - אבל תמיד כששאלתי מדוע אני לא הולך לבית כנסת עם אבא, התשובה הייתה: 'אנחנו הולכים לטייל. אתה נהנה בים, מה רע בזה?'".

"כמובן שהיינו אז מאוד רחוקים מערכי הדת, כך שמה שאני בעיקר זוכר מהילדות שלי הוא טיולי סוף שבוע עם אוהלים בכל רחבי הארץ. אני מניח שהירידה מהארץ הייתה שילוב של שניהם – אהבת הטיולים והגשמת חלום ישן שהיה להוריי במשך שנים".

אז מה קורה בארה"ב? לאון ממשיך את חיי הנהנתנות והריקנות שהורגל בהם, על אף שמשהו בתוכו צועק כל הזמן למילוי רוחני. הוא מקים עסק משלו בשותפות עם ישראלי נוסף, עולה על 'הגל' הנכון ובמשך תקופה ארוכה, חי כמו מלך: מוח – 'חוכמה ושכל לדעת איפה להשקיע ובמה, מבחינה עסקית'. לב – 'מרגיש שאני איש העולם הגדול, שלא חסר לי שום דבר. אישה טובה יש. שתי בנות מקסימות, יש. עבודה טובה, יש. מה הבנאדם צריך יותר מזה?' וכבד – 'השילוב בין המוח ללב, בין השכל לרגש, עדיין לא הרגיע אותי. בכל דבר שעשיתי, הרגשתי מעין סלע של כבדות נוחת עליי. והסלע הזה אמר לי: 'תשמע, חסר כאן משהו'.

מה היה חסר?

"זהו, שגם אני לא הבנתי את זה עד שיום אחד ישבתי במשרד שלי וגלשתי באינטרנט. 'במקרה', נלחץ לי הכפתור על לינק שהוביל אותי למסמך שנקרא 'הלכות תשובה של הרמב"ם'. התחלתי לקרוא ופשוט נשאבתי פנימה. פתאום, היה לי ברור שזה מה שחיפשתי כל הזמן ומשם התחלתי לאט לאט  – לעשות תשובה".

נס החנוכה הפרטי: "הייתי מהופנט"

אתם קולטים את גודל הזכות? כך, מקריאה של כמה שורות ברמב"ם - התחיל לאון לשמור שבת ולקיים מצוות - אך היה זה בקצב שלו, שהיה אז מאוד מתון ומתוך התבוננות מעמיקה. ועם זאת, עדיין לא היה בו האומץ לפקוד את בית הכנסת ולהתפלל במניין.

"באחד הימים הציע לי חבר דתי להצטרף אליו לנסיעה ל-'cosco', שזו רשת חנויות ענק בארה"ב ששם אתה יכול למצוא כל מה שאתה צריך, במחירים אפסיים. מאחר ונזקקתי לפקק עבור מיכל הדלק שלי, שהלך לאיבוד, הסכמתי ונסענו.

"כשהגענו לשם, מצאתי עצמי מסתובב ללא יישוב הדעת במשך כמה שעות, ולא מצליח למצוא את פקק הדלק. שואל אנשים, עובר בין המסדרונות הארוכים, סוקר כל מחלקה – וכלום. יוצא מהחנות כלעומת שבאתי – בידיים ריקות. בהתחלה טיפה התרגזתי, אך היה ברור לי שזה ניסיון מה' והחלטתי לקחת אותו בפרופורציה".

בערב שבת של אותו שבוע, החליט לאון לפקוד את בית הכנסת, לראשונה. "בתי שתחיה, הייתה בת שלוש. קניתי לה שמלה, לי חולצה לבנה וסידור, והלכתי להתפלל בבית הכנסת. ההרגשה הייתה עילאית, מאוד אהבתי את זה. למחרת בבוקר התעוררתי מוקדם מדי, וכשהגעתי לבית הכנסת הוא היה עדיין סגור. ישבתי בחניה והתחלתי לדבר עם ה' ולהודות לו. בשלב מסוים, הסטתי את מבטי הצידה כי עצם שחור משך את תשומת לבי, וכשהתקרבתי אליו מעט כדי לראות מה זה – לא האמנתי למראה עיניי: היה זה פקק הדלק שמתאים בדיוק למה שחיפשתי שעות בקוסקו, ללא הצלחה".

צחי לאון

איך הרגשת?

"מהופנט. לא הצלחתי להבין הרבה מה בדיוק קרה כאן, אך הרגשתי את השגחת ה' עליי וידעתי שהגיע הזמן ללכת על כל הקופה ולחזור בתשובה שלמה ופנימית. בלי לקחת את הזמן ולהתמרח, בלי להבטיח הבטחות עקרות. פשוט להתחיל לעשות".

ולמרות שבתחילה צצו קשיים – אשתו התנגדה, העסק קרס ועוד – לאון לא התייאש, והמשיך לחתור בים הסוער. "היו הרבה קשיים אך ברוך ה', הייתה גם סיעתא דשמייא גדולה שניתבה אותי וייצבה את דרכי בתשובה", לדבריו.

אחרי 10 שנים של חיים בגולה, החליט לאון לעשות עלייה, ולחזור חזרה ארצה. אלא שלא רק את עצמם הביאו לאון ואשתו ארצה – כי אם 40 זוגות נוספים מלוס אנג'לס, שהפכו לקהילה חמה והקימו כולל משלהם בעיר מודיעין. עם הזמן פותח לאון חנות לאופניים בעיר – ומתחיל למסור שיעור תורה שבועי, 'בעיקר לנערים שהגיעו לתקן פנצ'ר בגלגל האופניים שלהם', מסביר לאון בבדיחות.

ואז מגיע תורו של הספר. "בעקבות קריאת ספרו המוצלח של חברי רן ובר, התעורר בי חשק ורצון להעלות על הכתב את סיפור חיי, שעד אז סיפרתי רק במסגרת סעודות השבת, לעשרות האנשים שהתארחו אצלנו והתחזקו ברוחניותם הודות לכך. כשהתחלתי בכתיבתו של הספר 'השגחה פרטית', לא האמנתי שאסיים אותו תוך שלושה חודשים בלבד. היו לי הרבה התלבטויות אם לכתוב אותו או לא, אבל מכיוון שהוא מאגד בתוכו נושאים שנוגעים לכל אדם באשר הוא, בפרט אם הוא בעל תשובה – ידעתי שעליי לעשות השתדלות.

"היום, אחרי שהספר כבר הודפס ברוך ה', ולאור התגובות הרבות והנלהבות שאני מקבל עליו - אני מבין כמה טוב עשיתי שלא הקשבתי לעצת היצר, שניסה להניא אותי מכל העשייה הזו. היום אני יודע שאם אדם מרגיש דחף לעשות דבר שבקדושה – על אף שבדרך יש לו לא מעט קשיים – הוא צריך להתעקש, ולתת כל מה שיש לו כדי לעשות את הדבר. כי לא רק שהשכר מגיע, הוא מגיע עם ערך מוסף של חיזוק יהודים והובלתם אל הדרך האמת, שאין דבר יותר גדול מזה".