חנוכה – היה שווה את המאבק?

המאבק ההרואי של קבוצה קטנטנה של אנשים מול הצבא החזק והמתוחכם בעולם עשוי לעורר בנו תהיות. האומנם קרב ההתאבדות הזה היה שווה? האומנם היתה הצדקה לצאת לקרב חסר סיכוי מול אימפריה שלא רצתה להרוג את היהודים, לא ביקשה להגלות אותנו מהארץ וגם לא חשבה להחריב את בית המקדש? הגזירות של היוונים התמקדו בעיקר בתרבות. הם לא ביקשו שלא נשמור כלל את המצוות. הם רצו שלא נשמור שבת, לא נקיים ברית מילה ולא נשמור על הלוח העברי. וזהו. לא היה איכפת להם שנניח תפילין מידי בוקר, שנכבד הורים ואפילו שנטבול במקווה. רק כמה מצוות בודדות צרמו להם.

לאחר שהיוונים הנחיתו על היישוב היהודי בארץ את הגזירות עמדו בפני במכבים שתי ברירות. הם יכלו להיכנע, לספוג ולהוריד את הראש. לא קרה שום אסון. עדיין יש יהודים בארץ ישראל, בית המקדש פעיל (אם כי טימאו אותו. אבל "טומאה הותרה בציבור". כלומר - אין איסור להקריב קרבנות-ציבור כאשר הציבור כולו טמא ואין אפשרות להיטהר) אף יהודי לא ייהרג, ונחתום על הסכם שלום כולל עם האימפריה הגדולה והתרבותית ביותר בעולם – יוון.

האופציה השניה היא הרבה פחות נעימה. היא אומרת לגייס את מעט האנשים המוכנים לצאת לקרב ההתאבדות הזה, ולצאת לקרב חסר סיכוי. אף אחד לא הבטיח ליוונים ניצחון. מרב הסיכויים היו לצאת לקרב ולא לחזור. ובכל זאת בחרו באופציה הלא הגיונית הזאת.

מדוע?
כדי להבין למה הם יצאו לקרב, צריך להבין קודם כל מה היה האיום. מה היה קורה לו הצבא היווני היה דורס באגרוף הברזל האימתני שלו את המרד הזעיר. איזו משמעות הייתה לזה בהיסטוריה שלנו.

לו היוונים היו מנצחים, הייתה התרבות היוונית ההלנסטית שולטת לנו בכל תחומי החיים. לו היוונים היו מנצחים, הייתה החברה המערבית המודרנית מעריצה כוחנות. סוגדת ליופי, מחזקת את הכובש, מקדשת "ערכים" של מצליחן, שרירי, מנצח, מכסח, חומרני, בהמי.

הניצחון של החשמונאים לא היה ניצחון מקומי וזמני, ולא לחינם אנחנו טורחים להדגיש אותו מידי שנה. הניצחון שלהם משפיע היטב על התרבות הנוכחית שלנו. הניצחון של החשמונאים, ההתבדלות הרוחנית העיקשת שלהם, היה מאבק על עתידו המנטלי והרוחני של העולם. החשמונאים לא היו קנאים חשוכים ומתבדלים אשר התנגדו לקדמה. הם היו האנשים שדרשו להטמיע בקדמה את ערכי היהדות.

היהדות אינה מעריצה את הכוח והחומר ולא סוגדת למנצח. היהדות מעלה על נס ערכים כמו חמלה, יושר, נתינה לזולת, נשיאה בנטל, אכפתיות וסולידריות.

בזכות החשמונאים קיימת היום בכל מדינה מערבית תמיכה סוציאלית בשכבות החלשות.
בזכות החשמונאים הוטמעה השבת כיום שבתון בכל התרבות המערבית המודרנית.

בזכות החשמונאים החברה מכילה ומקבלת  גם נכים, קשישים, חולי נפש ומסכנים ונושאת אותם בחמלה.

בזכות החשמונאים אנחנו מי שאנחנו.

החשמונאים לא יכלו לשבת בשקט ולראות את העולם הופך לחומרני, דורסני, וחסר ערכים. מבחינם לא הקרב היה התאבדות, הישיבה בחוסר מעש היתה התאבדות. התאבדות ערכית, התנשלות מוסרית. התערטלות ערכית. כי אין ערך לחברה אם אין לה את התשתית והשלד המנטלי שעליה היא מבוססת. ערכי היהדות המוסריים אינם פריבילגיה לחיים נוחים יותר, הם בסיס קריטי לניהול חיים תקינים. בניו של מתתיהו ראו את ההרס האוניברסלי שהתרבות היוונית עומדת להמיט על העולם ויצאו לקרב חסר סיכוי. אבל כשהאמת בצד שלך – שום דבר אינו חסר סיכוי.
חנוכה שמח!