לפתע מגלה הזַמַר שהיום בו הוזמן למשתה המלך הוא יום... ט' באב!

 

אחד היסודות המובהקים של העם היהודי, שבזכותו החזיקו מעמד גם היהודים הפשוטים בתקופות הקשות ביותר, היה אמונת חכמים. אמונה מוחלטת בכל הוראה שיצאה מפי גדולי ישראל שבכל דור ודור. מכתב ובו סיפור מפעים על יהודי של פעם, נשלח אלינו מיהודי יקר מיוצאי אירן, ממנו נוכל ללמוד על אמונת חכמים תמימה וטהורה שהיתה נחלת אבותינו בדור הקודם.

 

אבי הצדיק ע"ה, מספר האיש, היה חזן ובעל-מנגן מפורסם בעיר 'שיראז' שבאירן. מהולל היה בפי כל, ושמו יצא למרחוק, עד כדי כך שאפילו הנכרים היו מגיעים לשמוע את זמירותיו המשמחים אלוקים ואנשים.

 

ביום מן הימים, הגיע לבית אבי שליח מבית מושל המחוז. "בעוד כחודש בתאריך פלוני", הודיע האיש, "עורך מלכנו משתה גדול בו ישתתפו שרים נכבדים. כבודו הוא זה שיזמר וינגן שירים וזמירות במשתה... ראה נא להתכונן למופע מרשים ומשמח..." 

 

אבי, שהיה ירא-שמים מרבים, מיהר לבדוק בלוח השנה באיזה יום בדיוק ייערך האירוע, והנה הוא מגלה כי מדובר ביום... תשעה באב!!  

קרוביו וידידיו יעצוהו שמאחר ומדובר בחשש לחייו, עליו להגיע למקום, לשיר ולשמח את המושל העריץ. אולם כיהודי נאמן לתורה ולחכמיה, החליט האיש לסור לביתו של המרא דאתרא, ולשאול את פיו מה לעשות. "אין ברירה, עליך ללכת למשתה", השיבו הרב, "אולם יקירי, מאחר וזהו יום של אבל כבד, לא תשיר שירים וזמירות משמחים, אלא איכה וקינות בנעימות עצובות..." 

 

שומע הפייטן את דברי רבו, ומהרהר בליבו, היאך אזמר שירים עצובים במשתה המשמח, הרי חמת המלך תבער בי, ומי יודע לאיזה אסון יביא הדבר... אף על פי כן, כיהודי של פעם, לא הגיב ולוּ במילה אחת. החליט אבי לקיים בעצמו "נעשה ונשמע", וקיבל את דברי החכם בתמימות ובשמחה!! 

 

חבריו של אבי המשיכו להזהירו, "עדיף יותר שלא תגיע כלל למשתה מאשר להגיע ולגרום למלך עגמת נפש, דבר שיעמיד אותך ואת משפחתך בסיכון גדול". אולם הוא לא שעה לדבריהם, והחליט שלא לסור מדברי החכם ימין ושמאל.

 

ואכן, בליל תשעה באב נטל את כינורו, ויצא לארמון המלך. הציבור הגדול, שהמתין בדריכות לשמוע את זמירותיו, נדהם לשמוע את האיש פותח בניגון עצוב ומר... הזמר החל לשיר את מגילת איכה בנעימה עצובה עד למאוד, והמוזמנים המכובדים החלו מחליפים מבטים זה לזה בתמיהה, אך איש לא העז לומר דבר, מכיון שלא היה קשה להבחין באחד הנוכחים שהתענג והתרגש מאוד מהזמירות. היה זה לא אחר מאשר... המושל בעצמו! השירה נגעה אל נימי ליבו, עד שללא הפוגה ניגרו דמעות מעיניו. 

 

בתום הערב הכל-כך מוצלח, ניגש המושל אל אבי, נשקו על ראשו, ואמר: "זמרים משמחים מעולים, לא חסרים לי, וכל ימי חיפשתי אחר זמר היודע לשיר היטב זמירות ונעימות של רגש... הואל נא להגיע למעוני פעם בחודש. אשלם לך שכר הגון עד שלא תצטרך לעבוד כל החודש"!... 

 

אכן, ה' לא ימנע טוב להולכים בתמים! בינו נא זאת...