התיר לבנו לגור בביתו עד אשר ישא אשה - האם רשאי להישאר בה לאחר שהתגרש?

שאלה מעניינת התעוררה בעקבות מחלוקת בין אחים מחמת ממון הירושה, ומעשה שהיה כך היה:

מעשה ביהודי שהיו לו שלשה בנים, שני בניו הגדולים שהיו נשואים, ובנו השלישי הצעיר, אפרים, שהיה דר עמו בביתו. ביום מן הימים ישב  האיש וכתב צוואה, בה ביקש בין-השאר לחלק את ממון הירושה בין בניו. את ביתו ביקש האיש לחלק בשווה בין בניו, וזה היה לשונו בצוואתו: "בניי אהוביי, אני מבקש שתתחלקו בשווה בביתי, כלומר, לאחר מכירתו יקבל כל אח שליש מן הממון". אך כאן הגביל את מכירת הבית: "אולם, כל עוד אפרים טרם נשא אשה, אין רשות למכור את הבית! אלא הוא יישאר לדור בו, ורק לאחר שישא אשה, תוכלו למכור את הבית..."

והנה, חלפו שנים מאז כתיבת הצוואה, והאב עדיין בחיים. בינתיים הספיק אפרים להתחתן, ועזב את בית אביו. אך נישואיו לא עלו יפה, וכבר לאחר שנה התגרש, וחזר לדור בבית אביו. כעבור מספר חודשים נפטר האב בשיבה טובה.

וכעת התעורר ויכוח מעניין בין האחים: שני האחים הגדולים טוענים כלפי אחיהם הצעיר כי עליו לעזוב את הבית, "הרי לא הורשית להישאר כאן אלא בתור רווק, כעת הינך גרוש... לכן עליך לצאת ולהרשות לנו למכור את הבית!". לעומתם טען האח הצעיר, כי עתה אינו נשוי אשה, והלא מפורש בצוואה כי כל עוד הוא אינו נשוי, רשאי יהיה להמשיך ולדור בבית!...

עם מי הדין?

תשובה  

שאול נשאל בעל המשכנות יעקב (חו"מ סימן ס"א, הובאו דבריו בפתחי תשובה חו"מ סימן רמ"ז סק"ב): מעשה שהיה ביהודי שציוה לפני מותו ליתן במתנה לכל אחד מנכדיו כמה זהובים. האיש הדגיש כי המתנה ניתנת דוקא לנכדיו שלא נישאו, מאחר שלנכדיו הנשואים העניק זה מכבר מתנות. והנה, טרגדיה פקדה את אחד מנכדיו הנשואים ומתה עליו אשתו (בחיי הסב בעל הצוואה), ולאחר מכן נפטר הסבא. בא הנכד האלמן לקבל את מתנתו, אך לא הניחוהו שאר הנכדים וטענו כי כוונת המנוח באומרו "לנכדיי שלא נישאו" היא לנכדים שלא נישאו מעולם, ואתה הלא היית כבר נשוי, וממילא אין לך רשות ליטול. השיב הנכד שמאחר ומתה אשתו, הריהו גם כן בכלל "שלא נישאו", ויטול חלק כחלקם.

עם מי הדין?

והשיב המשכנות יעקב: נראה שאין בדבריו של הנכד האלמן כלום, ואין לו חלק במתנה זו, שהרי הלשון "שלא נישאו", משמעה שלא נישאו כלל. ובלא זה הדבר, מסתבר לומר כן בכוונת הנותן, ואומדנא דמוכח הוא, כיון שכבר פיזר לו פעם אחת בהיותו נשוי.

ולכאורה יש לומר כי הוא הדין בנידון דנן: מכיון שהבן הצעיר כבר נשא אשה, אם כן אין לו רשות להמשיך לדור בבית, והדין עם אחיו הגדולים.

ברם, אמר מו"ר שליט"א בשם חמיו מרן הגאון רבי יוסף שלום אלישיב שליט"א, כי עלינו להתחקות אחר הלך רוחו ומחשבתו של הנפטר, ומסתבר שכוונתו היתה לדאוג לבנו הקטן, שכל עוד יישאר לבדו ולא יהיה נשוי, ימשיך לדור בביתו. (ואין נידוננו דומה לראיה מדברי המשכנות יעקב, שהרי מפורש בדבריו שקיימת סברא מיוחדת לטעון שלא כלל הנפטר את הנכד הזה בצוואתו, משום שכבר קיבל ממנו מתנה בעבר, ובנידוננו קיימת סברא שאדרבה, כוונתו היתה ליתן לבנו לדור בביתו כל עוד אינו נשוי עתה לאשה ואין לו דירה משלו).   

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.