הזמינו תזמורת 'פשוטה' ב-800 דולר, והגיעה תחתיה תזמורת 'יוקרתית' שדורשת 2500

בחודש כסלו בשנת תשס"ט אירע המעשה הנדיר, שהביא לנידון מרתק בהיכלי התורה.

טרם חתונת משפחות "פישר-שפירא", אֵם החתן הזמינה תזמורת שנחשבת יחסית ל'פשוטה', והצדדים סיכמו ביניהם על מחיר של 800 דולר (מחיר שנחשב כזול יחסית למחירי שוק התזמורות).

והנה, בתום השמחה ניגש החתן אל נציג התזמורת ומסר בידו את המעטפה. האיש סיים לספור, והשתומם: "יקירי, כפי שסיכמנו עליכם לשלם לנו 2500 דולרים, כאן יש רק 800..." השיב החתן לעומתו: "היאך תאמר כן, הרי לא סוכם אלא על 800!..."

בירור קל, שפך אור על התעלומה... (כדאי להחזיק חזק בכסא).

התברר כי הצדק היה עם שניהם: באותו ערב ממש, באותו אולם-השמחות, באגף הצמוד, התקיימה חתונה נוספת. למרבה הפלא, גם שם היה מדובר בחתונת המשפחות... "פישר-שפירא"! הם היו אלו שהזמינו את התזמורת 'המלכותית', וסיכמו עמם על מחיר של 2,500 דולר. כאשר הגיעו אנשי התזמורת ראו למולם את השלט "חתונת פישר-שפירא", ונכנסו לאולם, שלמעשה בו נערכה חתונת פישר-שפירא שהזמינו את התזמורת ב-800. וכן להיפך, התזמורת 'הצנועה' גם היא טעתה בכתובת - בראותה את השלט "פישר-שפירא" בפתח האולם, נכנסה לשם, ובסוף האירוע דרשה רק 800 דולר. (יצויין, כי הלהקות הוזמנו על ידי הנשים, כך שהיה קשה להן להבחין בטעות, מאחר והנשים המזמינות שהו בעזרת הנשים...).

פלאי פלאים של סיפור!  

והנה, לתזמורת הפשוטה אכן שולם (ע"י משפחות פישר-שפירא שלשם הגיעו בטעות) את אשר דרשו (800 דולר). אלא שויכוח סוער התעורר בין התזמורת היוקרתית לבין שתי המשפחות. נציג התזמורת טוען כי הוא צריך לקבל את שכרו המושלם, או מ"פישר-שפירא" אשר שכרה את תזמורתו, או לחלופין מזו שהגיע אליה בטעות, שמאחר ותרמה התזמורת רבות לשמחת האירוע ולהנאת הציבור, על המחותנים לשלם את שכרה.

לעומתו, טענו משפחות פישר-שפירא (שהזמינה את התזמורת), כי למעשה לא נהנו משירותיה, ולא יעלה על הדעת שיצטרכו לשלם לה. ואלו שכן נהנו מהתזמורת, טענו כי הינם אנשים פשוטים וצנועים, והראיה - שהזמינו תזמורת פשוטה, ולא עלה על דעתם מעולם להזמין תזמורת כה מפוארת, ולכן מוכנים לשלם את הסכום שאותו התכוונו באמת לשלם - 800 דולר!...

ילמדנו רבינו: עם מי הדין?

תשובה

מבואר בשו"ע (חו"מ סי' שע"ה ס"א) כי היורד לתוך שדה חבירו ונטעה שלא ברשות, חייב בעל השדה לשלם ליורד את הוצאותיו, ושָׁמים לו וידו על התחתונה, שאם השבח יתר על ההוצאה - נותן ליורד את ההוצאה, ואם ההוצאה יתירה על השבח - נותן לו את השבח. במה דברים אמורים? בשדה שאינה עשויה ליטע, אבל בשדה העשויה ליטע, אומדים כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו לנטעה, ונוטל מבעל השדה.

כמו כן שנינו (בתוספתא בב"מ פ"ז), שהיורד לשדה חבירו בטעות, כגון השוכר את הפועל, והראהו לעשות בתוך שדהו, והלך הפועל ועשה בתוך שדה חבירו, אין השוכר חייב לשלם לו כלום, אלא נוטל הפועל מבעל השדה מה שהנהו, כדין היורד לשדה חבירו שלא ברשות. חיוב זה הוא מטעם "נהנה", שבאה הנאה לידו של הבעלים, שהרי השביח לו הלה את נכסיו.

והנה, בנוגע לנידון דנן, נראה כי מזמיני התזמורת פטורים מלשלם לה, כדין הפועל שטעה ועשה בשל חבירו הנ"ל. (ויש עוד לדון בזה מהמבואר בשו"ע חו"מ סי' של"ו סעיף א', וכן מהנתיבות-המשפט בסי' של"ג סק"ה, ע"ש).

אולם, יש מקום לחייב את משפחות פישר-שפירא שנהנו מהתזמורת לשלם עבור ההנאתם, כדין היורד לשדה חבירו. ואף על גב שבשאלתנו ההנאה אינה 'בעין' (הנהנה לא קיבל שום הנאה ממשית-מוחשית לידו), מכל מקום הרי כבר שנינו בשו"ע (חו"מ בסימן של"ה ס"א): "המלמד את בן חבירו שלא מדעת האב, יש אומרים שחייב האב לשלם לו, כדין היורד לתוך שדה של חבירו שלא ברשות". הרי שיש לשלם על הנאה רוחנית. (וע"ע ברמ"א בסי' רס"ד ס"ד).

ובשומת התשלום, יתכן ויש לחייבם בשני-שליש מהסכום, וזאת, על פי הנאמר במסכת כתובות (דף ל"ד עמוד ב'): "בנים שהניח להן אביהן פרה שאולה, כסבורין (אם טעו הבנים וחשבו כי הפרה) של אביהם היא וטבחוה (שחטוה) ואכלוה - משלמין לבעלים דמי בשר בזול" - דהיינו שני שליש משווי בשר הנמכר בשוק. הבנים אינם חייבים לשלם את המחיר המלא של הבשר, היות ואילו היו יודעים כי יצטרכו לשלם עבור הבשר יתכן שלא היו אוכלים אותו. אולם, מכיון שבדרך כלל אפילו אנשים שאינם קונים בשר במחירו המלא, משום שזה יקר מדי עבורם, קונים הם אותו אם מזדמן להם לקנותו בשני שליש ממחיר השוק, ויש להניח שגם בנים אלו היו עושים כן, לפיכך עליהם לשלם תמורת ההנאה מהבשר. (וצריך עיון עדיין בדמיון ל'דמי בשר בזול', ועל כל פנים נראה שיתפשרו ב' הצדדים ביניהם). 

ברם, למעשההורה מו"ר שליט"א: "המשפחות ישלמו לתזמורת 800 דולר בלבד (כפי ששווה לה)! ומה עוד, שהרי בחתונה של בני תורה עסקינן, בה יושבים המסובין ועוסקים בדברי-תורה משמחים (כפי שראינו את רבותינו שכך נהגו בחתונות), ומה להם ולתזמורת ה'מלכותית'?! הלא אין זה משנה עבור המזמינים אם מדובר בתזמורת זו או אחרת, ולכן אין זו נחשבת 'הנאה' שניתן לחייב עליה ממון כה רב!". (וע"ע בחזון איש בב"ק סי' כ"ב סק"ו, ולקמן בפרשת מצורע במאמר "נטל בטעות את מפתח השכן וצבע את דירתו").

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.