הרב יצחק זילברשטיין
המורה אמרה ש'מידת האמת זה לא הצד החזק של התלמידה'
אימו של בחור התקשרה למורה, וביקשה לברר על תכונותיה ומידותיה של בת הלומדת בכיתתה, שהוצעה כשידוך לבנה. המורה פירטה את כל הדברים הטובים, אלא שלבסוף אם-הבחור הציגה בפניה שאלה ספציפית
- הרב ארז חזני / והערב נא
- פורסם ל' כסלו התשע"ה
מורה באחד הסמינרים סיפרה, שאימו של בחור התקשרה לביתה וביקשה לברר על תכונותיה ומידותיה של בת הלומדת בכיתתה, שהוצעה כשידוך לבנה[1].
המורה פירטה את כל הדברים הטובים שהיא יודעת על התלמידה, אלא שלבסוף אם-הבחור הציגה בפניה שאלה ספציפית: 'האם האמת נר לרגליה של הבת הזו'?
המורה חשבה לרגע, ואחר כך השיבה: 'האמת זה לא הצד החזק שלה'...
לאחר מכן היא באה אל מו"ר שליט"א, ודמעתה על לחיה, כי הבינה שיתכן שעברה על איסור לשון הרע (משום שתלמידתה אינה שקרנית ממש, אלא מדובר בבחורה שאינה תמימה כלל, בעלת תכונות של 'סוחרת'. ואמירתה של המורה שהאמת זה לא הצד החזק שלה, מתפרשת כאילו מדובר באחת שרגילה לכזב ולשקר). רצתה המורה לעשות שאלת-רב, ולבקש תיקון וכפרה על החטא ועל הקלקול שעשתה בזה שאולי הרסה שידוך שממנו יכול היה להיבנות בניין עדי עד.
והנה, לאחר מספר ימים היא באה שנית, ופניה לא היו לה עוד... אפשר היה לראות בבירור שהיא שרויה בשמחה, וכך סיפרה:
התעוררתי הבוקר וראיתי את שמה של הבת הזו מופיע בעיתון במדור האירוסין! הבנתי שהשידוך הלז יצא אל הפועל, למרות מה שאמרתי לאימו של הבחור.
אבל זה עוד לא הכל. הנה כשפגשתי את האמא הזו, מספרת המורה, היא אמרה לי בשמחה גדולה שכל השידוך לא יצא אלא בגלל מה שאמרתי לה שמידת היושר אינה הצד החזק של הבת...
האמא המשיכה לספר שבני משפחתה הינם סוחרים ממולחים העוסקים בעסקים חובקי עולם, ואם לפני כל עסק תעיר הכלה הערות לחתן שלה על אי יושר (לפי דעתה), הזווג לא יעלה יפה ח"ו, ולכן כששמעה ש"היושר הוא לא הצד החזק", נגמר השידוך בשעה טובה.
המורה שבה ושאלה, האם בכל זאת צריכה כפרה על אמירתה, שאמנם יצאה מכך טובה, אך בשעתו הרי לא ידעה מכך, ואם כן אולי חטאה בלשון הרע[2]?
והשיב מו"ר שליט"א, שהמורה לא עשתה שום נזק, שהרי באותה שעה שמעה אם-הבחור רק דברים טובים, ולמעשה צמח דבר טוב מדבריה[3], (וגם לא היתה למורה כוונה רעה, אלא התכוונה לדווח אודות תכונות הבחורה), ולכן אינה זקוקה לכפרה.
[1] ואגב, יעויין בחפץ חיים (כלל ד' אות י"א) שכתב שהמבקש מידע מאחרים לצורך שידוכים, צריך השואל לומר שהוא שואל זאת לתועלת, כדי שלא יכשיל את המשיב באיסור לשון הרע אם לא ידע שהשאלות הן לצורך.
[2] שהרי מי שנתכוין לאכול בשר חזיר, ועלה בידו בשר טלה, צריך כפרה וסליחה (כמבואר במסכת קידושין פ"א:).
[3] וכתב רבינו האור החיים הקדוש על דברי יוסף לאחיו: "וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹקִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב" (בראשית נ', כ'): "והרי זה דומה למתכוון להשקות חבירו כוס מוות והשקהו כוס יין שאינו מתחייב כלום, והרי הם פטורים וזכאים גם בדיני שמים". והקשו המפרשים על דברי קודשו, הלא המתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה צריך כפרה וסליחה?!
והיו שהסבירו, שכל דברי הגמרא עוסקים במקרה שעלה ביד האוכל בשר טלה, שזוהי אכילת רשות. מה שאין כן באופן שעלה בידו לעשות מצוה, זה לא כוס של מיתה, אלא כוס יין של מצוה (ולא סתם מים) - או אז אינו חייב אפילו בדיני שמים. וזהו מה שאמר יוסף לאחיו: אלוקים חשבה לטובה להחיות עם רב - ונמצא שעלתה בידכם מצוה גדולה, וממילא פטורים וזכאים אתם לגמרי (כך מבואר בשו"ת בית יצחק יור"ד סימן ח', ובשו"ת דברי יציב יור"ד סימן ס"ז. וע"ע בכלי חמדה בפרשת ויחי אות ג'-ד').
לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.