העלה את מחיר בקבוקי השמן שלא מדעת הבעלים, ונטל בקבוק לעצמו

טרם ימי החנוכה, העמיד שמעון למכירה ארגז עם 20 בקבוקי 'שמן זית למאור' בפרוזדור בית הכנסת. לצד הבקבוקים הניח קופה, ועליה פתק בו נכתב: "מחיר כל בקבוק 19 ש"ח!" 

והנה, עבר ראובן במקום, וחפץ מאד היה לרכוש לעצמו בקבוק, אלא שלא היה לו כסף. עשה ראובן חשבון בליבו: הרי רצון הבעלים הוא להרויח מהמכירה סך של 380 ש"ח (20 בקבוקים לפי 19 ש"ח לכל בקבוק), אם כן אוכל לגרום שיקבל את כל הממון לכיסו, ואף אני אזכה בבקבוק חינם אין כסף. מה עשה? נטל את הפתק, הפכו, ורשם בצידו השני: "מחיר כל בקבוק 20 ש"ח בלבד!" ולקח לעצמו בקבוק אחד...

עוד באותו היום רכשו 19 אנשים את בקבוקי השמן, במחיר של 20 ש"ח לבקבוק, כך שכאשר הגיע שמעון, מצא בקופה את הסכום המלא - 380 ש"ח.

בליל ראשון של חנוכה, לאחר קיום מצוות ההדלקה, סח ראובן לרעייתו את סיפור בקבוק השמן, "בזכות הרעיון המבריק שהגיתי, זכינו בו ביושר. כלפי הבעלים לא פשעתי, שהרי קיבלו בדיוק את הסכום שרצו לקבל, ובנוגע לקונים - הרי הסכימו לשלם 20 ש"ח..."

 האשה, שיראת ה' נגעה לליבה, טענה בפניו שלדעתה מדובר בגזל ממש, ועליו להשיב את כספי הציבור, לכל רוכש שקל אחד. כמו כן, ביקשה שימהר ויברר אם יצאו ידי חובת הדלקת-הנר בלילה זה (טרם השיבו את הממון לציבור, שהרי הכסף שקיבל הבעלים, לא היה מראובן אלא ניתן בטעות על ידי הציבור, ונמצא שגם את השמן גזל ראובן)?...   

הגיע ראובן לבית הרב, ונפשו לשאול הגיעה: א) האם נחשב אני לגזלן, ועלי להשיב את הכסף לכל הרוכשים ששילמו את השקל הנוסף? ב) על הצד שאכן השמן גזול, האם יצאתי ידי חובת ההדלקה, או שמא עלי לשוב ולהדליק את הנר פעם נוספת?

תשובה

כתב השו"ע (חו"מ סימן קפ"ה ס"א): ראובן שנתן חפץ לשמעון הסרסור, ואמר לו 'מכור לי חפץ זה, ואל תמכור בפחות ממאה', ומכרו במאתיים - הכל לראובן. וביאר הסמ"ע (סק"ב), שאף על גב שאמר לו המשלח למכור במאה, לא אמרינן שהמוֹתר יהיה לסרסור, אלא דינו כדין שליח שמוכר דבר שאין לו קצבה, שהמותר שייך למשלח.

וכן מצינו בנימוקי יוסף שכתב (בב"ק ט'. מדפי הרי"ף), שאם נכנס אדם לדירת ראובן על דעת ליתן לו שכר, שהיה סבור שהיא שלו, ונמצא שאינה שלו אלא של שמעון, והדירה אינה עומדת לשכר, אין הדר בה צריך ליתן שכר לא לראובן ולא לשמעון, (אף ששמעון הוא הבעלים האמיתי, שהרי הדין הוא שזה נהנה וזה לא חסר פטור. ורק כאשר היתה הדירה עומדת לשכר, שזה נהנה וזה חסר, חייב ליתן שכר לבעליה). וכך גם פסק השולחן ערוך (חו"מ שס"ג סעיף ט', וע"ש בסמ"ע סקכ"ב).

ולכאורה כן הוא הדין אף בנידון דנן, שהבעלים לא מינה את ראובן שליח, ויכול לומר לו הרי 'אין אדם עושה סחורה בפרתו של חבירו', ונמצא שהתוספת שהוסיפו הרוכשים אינה שייכת לראובן שהערים עליהם, ועליו להחזיר שקל אחד לכל אדם ששילם עשרים שקל עבור הבקבוק!

ונראה עוד, שאף הבעלים (שמעון) לא זכה במעות ששילמו הקונים בטעות, שהרי לא נתכוון כלל למכור את הבקבוק בעשרים, ולא עלה על דעתו שמאן-דהוא יעשה כאן תרמית ויעלה את המחיר, (ודברי השו"ע דלעיל עוסקים בשליח של בעל הבית, שעל אף שבעל הבית לא ציווהו למכור במאתיים, מכל מקום זכה בהם, משום שהשליח מכרם לטובת בעל הבית, ששלחו לצורך הרווחת עסקיו). וכן נראה מדברי הנימוקי יוסף, שכתב שאין הדר בדירה (ע"י השוכר שהטעהו) צריך לשלם לבעל הבית שכר, "כיון שכי אגר (שכאשר שכר) לאו ממאן דאית ליה זכותא בגויה אגר (לא שכרה ממי שיש לו זכות בה), לא משתעבד מכח האי שכירות לחד מינייהו, ואם נתן לו השכר כיון שהוא ברור שבטעות נתן - חייב להחזירו".

ולמעשה, עתה שאין שמעון הבעלים לפנינו, חייב ראובן לשלם לציבור את ממונם, שהרי הוא גרם להם את ההוצאה, ודומה הדבר לאומר לחבירו 'לך ואני אבא אחריך', ולא בא, שפסק הרמ"א (חו"מ סימן י"ד ס"ה) שכיון שהוציא הוצאות על פיו, חייב לשלם לו הוצאותיו. ונראה שלאחר שיחזיר ראובן את המעות לכל הקונים, יכול להחזיק את בקבוק השמן לעצמו, שהרי בקבוק זה עמד למכירה, ואמנם שמעון קיבל את מעותיו מהקונים בטעות, אך מכל מקום לאחר ששילם להם ראובן, יכול לכאורה ליטול את הבקבוק לעצמו (תמורת מעותיו שנמצאים אצל הבעלים).

ומעתה נבוא לדון בשאלה השניה - האם צריך כעת ראובן (טרם השיב את הממון) לקיים שוב את מצוות הדלקת נר חנוכה, מאחר והדלקתו נחשבת ל'מצוה הבאה בעבירה', או שמא יצא ידי חובה בדיעבד, מאחר ומצוות נר חנוכה היא רק מדרבנן?

ובכן, לכאורה תלויה שאלתנו במה שדנו רבותינו באריכות, בנוגע לפסול 'מצוה הבאה בעבירה' במצוות שחיובן אינו מן התורה אלא מדרבנן. וציינו כמה פוסקים למבואר בשו"ע (בסי' תרמ"ט ס"ה), שלולב הגזול אינו פסול אלא ביום-טוב הראשון של חג הסוכות, שבו חיוב המצוה הוא מן התורה, אך בשאר ימי החג, בהם החיוב רק מדרבנן, יוצא ידי חובה אף בלולב הגזול. ודעת הרמ"א שם, שלולב הגזול פסול כל שבעת ימי החג, משום מצוה הבאה בעבירה.

ולמעשה הורה הרב לראובן, שכעת עליו להדליק שוב את הנר, אך ללא ברכה[1].

לסיכום: א) ראובן צריך להשיב לכל הקונים את השקל הנוסף ששילמו מחמת שהטעם, ואז יוכל להשאיר את הבקבוק ברשותו.

ב) יש לקיים שוב פעם את מצוות הדלקת הנר ללא ברכה.

נוראות עוון הגזל

הרב סיים את תשובתו, וביקש להוסיף עוד מחשבה אחת של מוסר. פתח הרב בפני ראובן את הגמרא במסכת תענית בדף ט"ז, שם מבואר כי ביום התענית לצורך הגשמים, לפני התיבה עובר רק אדם כזה ש'ביתו ריקם', ואמר רב חסדא: זהו שביתו ריקם מן העבירה, ופירש רש"י: שאין חמס וגזל בביתו. מדוע רש"י החליט לפרט דוקא עבירה זו של גזל?

ובכן, המשיך הרב, בהגהות ה'מצפה איתן' ביאר זאת על פי המדרש (שמות רבה, כ"ב), שם נאמר: כל מי שידיו מלוכלכות בגזל, הוא קורא להקדוש ברוך הוא ואינו עונה אותו, למה? - שתפלתו בעבירה שנאמר (בראשית ו') ויאמר ה' לנח קץ כל בשר וגו', אבל איוב שלא היה בעמלו גזל - היתה תפלתו זכה, לכך אומר על לא חמס בכפי, לפי שאין עוול בכפי ובעמלי - תפלתי זכה. ומניין שכל מי שהגזל בידו תפלתו עכורה? שנאמר (ישעיה א') ובפרשכם כפיכם וגו' אינני שומע מפני מה, שידיכם דמים מלאו. ומניין שכל מי שמרחיק עצמו מן הגזל תפלתו זכה? שנאמר (תהלים כ"ד) נקי כפים ובר לבב, מה כתיב אחריו? ישא ברכה מאת ה'...

ובמדרש קהלת נאמר: סאה מליאה עוונות, מי מקטרג בראש כולן? - הגזל! והוא המעכב את התפילה!

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.