לאחר שבירך על ההדלקה גילה לפתע שלא הניח פתילות - האם יברך שוב?

בימי החנוכה תשס"ט, בעת בה נשלחו לישובי הדרום על ידי אויבינו חיצי-מוות, ועשה עמנו ה' יתברך ניסים ונפלאות, נשלח אלינו מברק מיהודי יקר, תושב העיר שדרות, ובו שאלה מעניינת בהלכות חנוכה, שמסתעפת לתחומים רבים בהלכה:

במוצאי שבת קודש פרשת מקץ, כאשר סיימתי להכין את כוסיות השמן להדלקה, לפתע נשמעה אזעקה המתריעה מפני ירי טילים על ידי שונאי ישראל ימח שמם. עזבנו הכל ורצנו מיד למקלט. והנה, לאחר כשעה קלה שבנו לביתנו, ומיהרנו לקיים את מצוות הדלקת הנר. בירכתי את שתי הברכות, וכאשר עמדתי להדליק את הנרות, הופתעתי לגלות כי בכוסיות השמן אין פתילות... התברר כי מרוב הבהלה והחיפזון, נשכח מאיתי כי טרם הנחתי את הפתילות.

יהי נא חסדך להודיענו: האם לאחר שנניח את הפתילות בחנוכיה (ללא הפסק בדיבור) נצטרך לברך שוב את הברכות, או שמא ברכותינו הראשונות חלו, על אף שהנרות היו ללא פתילות?

תשובה

כתב ה'כף החיים' (סימן תרע"ו ס"ק י"א) בשם ה'רוח חיים': "הוה עובדא (היה מעשה) באחד שהתחיל לברך את ב' ברכות ההדלקה, בחושבו שהיה שמן בחנוכיה, ולא נמצא שם שמן, כי שכחו מליתן. ומצאתי להט"ז (סימן רע"א ס"ק י"ט) שאם השמן היה לפניו, אין צריך לחזור ולברך[1]. ועניין כזה נמצא בפוסקים לעניין ברכת הפרי בכמה אופנים"[2]. נמצאנו למידים לאור דברי הכף החיים, כי בנידון דנן אם היו הפתילות לפני המברך בשעת הברכה, יניחם בחנוכיה מיד, וידליק ללא ברכה, אך אם לא היו לפניו, יחזור ויברך.

וכאשר הצגנו את הדברים לפני מו"ר שליט"א, אמר לנו כדלהלן:

לולי דבריו הקדושים של רבינו ה'רוח חיים', היה אפשר קצת לחלק ולומר, שבענייננו אין צריך לחזור ולברך אפילו במקרה שהשמן והפתילות לא היו מונחים לפניו, שהנה המקדש על כוס יין וטעה ונמצא מים, ברכתו היתה על מים ויצאה לבטלה. מה שאין בענייננו, שהברכה חלה על הנר, שהוא מורכב מכלי שמן ופתילה, וכשחסרה הפתילה, יש כאן חֵסר ולא טעות.

ולכאורה נידון דנן דומה יותר לדין המברך על הטלית, ולפני העטיפה שם לב שהיא פסולה, שנפסק במשנ"ב (סי' ח' ס"ק מ"א), שאם לקח מיד חוטי ציצית אחרים, וחיש מהר החליף הציציות הפסולים בכשרים, בלא להפסיק בדיבור - אינו צריך לברך שנית, שמאחר ועדיין לא קיים את המצוה לא הסיח דעתו מן הברכה. וכן מבואר במשנ"ב (סי' כ"ה סק"נ) לגבי אדם שבירך על התפילין, ולפתע שם לב שאין קשר בתפילין, שהדין הוא שיעשה קשר ויניח התפילין, ובדיעבד עולה לו הברכה שבירך, שכיון שלא נעשתה עדיין מצוות ההנחה, נמצא שלא חלה הברכה על המצוה, וכשישלים את הפרט החסר - תחול ברכתו. והוא הדין לנידון דנן[3].

לסיכום, אמר מו"ר שליט"א: "יתכן שאין צריך לברך שוב כאשר מניח את הפתילות, אף שהוא נמצא בפתח הבית וצריך להביא את הפתילות מהמטבח, (ובלבד שלא דיבר או הסיח דעתו). ואף גיסי הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א הסכים לדברים".

בחנוכיה לא היה חסר כלום, ובכל זאת לא הצליח האיש להדליקה...

והנה, מעשה היה באב שביקש מבִּתו שתכין את החנוכיה להדלקה, ולאחר שבירך את הברכות, לא הצליח משום-מה להדליק את הנרות. עד מהרה התברר כי 'כלי של חומץ נתחלף לה בכלי של שמן' (בדומה למסופר בתענית כ"ה.), במקום למלא את הכוסיות בשמן, מלאה אותן הבת ב...חומץ! האם צריך עתה האב לחזור ולברך שוב על ההדלקה (כאשר יוצק את השמן לאלתר ללא הפסק)?

ובכן, השיב מו"ר שליט"א, כי במקרה זה צריך לברך שוב, שהרי 'התקלקלה' ברכתו ויצאה לבטלה כאשר בירך על החומץ שלפניו. ודומה הדבר למקרה בו קידש אדם על יין ונמצא חומץ, שעליו לחזור ולברך הגפן על היין (אם לא היתה דעתו עליו, כמבואר במשנ"ב בסי' רע"א ס"ק ע"ח), וכמו כן הלכה בידינו שאם בירך אדם על פרי ונמאס, הדין הוא שאם כעת לוקח פרי אחר (שלא היתה דעתו עליו) - צריך לחזור ולברך, שכן ברכתו היתה רק על פרי זה והיא נדחתה. והוא הדין בענייננו.

ברם, סיים מו"ר, במקרה שלא היה כלל שמן בחנוכיה, לכאורה יהיה דינו כאמור לעיל, שהברכה חלה על השמן שמוסיף מיד, ולכן אינו צריך לחזור ולברך. (וע"ע בשו"ת מהר"ם שיק סי' של"ב).

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.