לתת את הנשמה ואת הלב

נעמי הקטנטנה יושבת על ברכיה של סבתא עדינה ומחבקת אותה בשתי ידיה העדינות, ממאנת להיפרד אפילו לרגע קט. “רוצה בובה?“, מציעה הסבתא לפעוטה שמביטה עליה בהערצה. יחד עם יונתן, אחיה התאום, מתכרבלת הקנטנה בחצאית של הדמות האימהית היחידה שהם מכירים מאז שנולדו, לפני כשנתיים. נעמי ויונתן (השמות האמיתיים שמורים במערכת) כבר לא יכירו את אימם. הם התייתמו בגיל חודשיים וחצי, לאחר שאימם נפטרה באופן פתאומי מדום לב, ונמצאה בביתה כששניהם שלובים בזרועותיה. מאז הטרגדיה מתנחמים התאומים בלב הענק והמלא חום של סבתא עדינה, הסבתא-אימא שעושה הכול למלא את מחסורם, ולהרעיף עליהם אהבה.

כשמביטים על סבתא עדינה (65) ניכר שמדובר באישה עם עוצמות פנימיות שלא נכנעת בקלות לקשיים. אדרבה, היא בוחרת להישיר אליהם מבט. אחרת, קשה להסביר איך היא מתמודדת עם אסון נוסף שפקד את משפחתה לפני תשעה חודשים, כשהיא שכלה את אחד משלושת בניה. כשהאם השכולה מתפקדת על תקן האימא המסורה של נכדיה כולה נתינה וחסד. “הקדוש ברוך הוא, אנחנו אוהבים אותך“, הם שרים יחד והתאומים מתלהבים ומזמזמים את הלחן, “בואו נרקוד מתוקים“, היא מדרבנת,  ומתחילה לגולל את סיפורה. מידי פעם דמעות זולגות מעיניה. נעמי הקטנה לא נשארת אדישה כשהיא רואה את סבתא עצובה, והיא ממהרת לנגב לה את הדמעות. 

“הנכדים הגיעו אחרי הרבה שנים של תפילות“, היא משתפת בסיפורה, “אימא שלהם ז“ל הייתה אישה אמיתית, שהיו לה המון חברות. היא ובני התגוררו מעל הוריה, וניהלו יחד נגריה. אישיותה הייתה הרוח החיה בבית. היא הייתה אימא מסורה ואישה נהדרת. הבן שלי מאוד אהב אותה, והיא הייתה מאושרת עם הילדים. בברית של יונתן, הבן שלי בכה הרבה, בדיעבד הוא בכה על הפרידה שעתידה הייתה להתרחש כעבור חודשיים וחצי, כשאשתו נפטרה באופן פתאומי מדום לב. באותה עת, בני שהה באותו הזמן בחו”ל, והיא הלכה לישון ולא התעוררה. כשהדבר נודע לבני עולמו חשך עליו. אחרי השבעה אמרתי לעצמי: ‘קחי את עצמך בידיים‘. ב‘‘ה  אספתי את עצמי, והנה ב‘‘ה מאז התאומים גדלים עם הרבה אהבה וחום‘‘. 

מאז חולקים הילדים את חייהם עם סבתא עדינה והסבא, שהפכו לדמויות דומיננטיות, לצד אביהם. “בהתחלה הם קראו לנו ‘אבא ואימא‘, היא אומרת, בעיתוי הנכון, הסברתי להם שאנחנו לא ההורים שלהם, על אף שהילדים האלה הם חלק מאתנו, הם כמו הילדים שלי. אחרי שהתאוששו מהאסון שפקד את המשפחה, נאלצה סבתא עדינה להתמודד עם טרגדיה נוספת – אחד משלושת בניה נפטר. “אחרי השבעה ישבתי עם עצמי והתבודדתי. הבנתי  שיש לי שתי אפשרויות: להיכנס למרה שחורה או לאסוף את עצמי ולהמשיך הלאה. בחרתי להמשיך לעשות חסד ולתת לאנשים. יום אחרי שקמנו מהשבעה על בני קיימתי בבית את שיעור התורה הקבוע שאני עורכת, עם סעודה שאני מבשלת. ביום ה- 30 הלכתי כמנהגי לשמח דיירים בבית אבות. זה לא פשוט, אבל כל אדם נולד עם כוח רצון. על אף הכול, אני יוצאת לטיולים עם חברות ומשתדלת לשמח אחרים, ולא להיות בעצבות. אני מבינה שמה שה‘ נותן זה ממש לא מובן מאליו. יש לי ב”ה נכדים שהם בחזקת הילדים שלי. הבית שלנו מלא שמחה‘‘.   

פותחים את הלב: תודה למחלקת ‘למען לקהילה‘. עד לפני מספר חודשים התפרנסה סבתא עדינה מטיפול בקשישים. משראתה שהנכדים הקטנטנים זקוקים לתשומת ליבה, החליטה להפסיק, והחלה לעבוד מהבית, בממכר של בגדי נשים, גרביים, כיסוי ראש וכובעים, שהיא מעטרת ומשדרגת ביצירתיות. “רציתי להשקיע יותר בתינוקות, כדי שיגדלו עם אהבת השם‘‘, היא מסבירה, “רציתי למלא את החלל שנוצר להם, ולהעניק להם אהבת אם. מאז אני עובדת מהבית, מקשטת את הבארטים באהבה רבה. אני מאוד נהנית, בפרט כשאני רואה אישה שלובשת בארט - אני חשה סיפוק שאין כמותו, כיוון שמה שיש לה על הראש זה הכתר של בורא עולם. זה לכבוד ה‘.

בדומה לאלפי יהודים שזכו להכיר את הידברות, גם סבתא עדינה התוודעה לפעילות החברתית הענפה שעומדת מאחורי מחלקת ‘למען הקהילה‘ של הידברות, שאנשיה תמיד מוכנים לתת ולעזור לזולת. המחלקה הזמינה אותי לאחד מכנסי הנשים כדי שאמכור שם כובעים, ותהיה לי עזרה בפרנסה. המדהים הוא שלא רק שהם לא ביקשו תמורה, אלא שגם שלחו לי ולתינוקות צ‘ק. יש להם הרבה רצון לעזור לזולת ואני מודה להם מקרב לב. מי שיכולה לתרום להידברות, שתעשה את זה. זאת לא פרסומת, זאת האמת!

סבתא עדינה מאחלת לעצמה לראות את נכדיה גדלים לעבודת ה‘, “לצד הייסורים יש חיים, ומי שעובר את הניסיון רואה את הנס. אני שואפת להמשיך עם זיכוי הרבים, ולראות את בני שהתאלמן נשוי שנית כדי שלילדים המתוקים תהיה אימא תומכת ואוהבת‘‘.