מה עושים כשלתוך סלט הירקות נשפך שמן מהחנוכיה?

סח מו"ר שליט"א:

באחד מלילי החנוכה נשמעו דפיקות בדלת ביתנו. פתחנו את הדלת ולנגד עינינו עמד יהודי ובידו... סלט ירקות!

האיש סיפר כי לאחר שהכין את השמן בחנוכיה על השיש במטבח, הרים את החנוכיה להוליכה לפתח הבית, ופתאום אחת הכוסיות מעדה. השמן, שהיה ראוי אף לאכילה, 'צנח' היישר ל...תוך קערת הסלט!!

ועתה נפשי בשאלתי: כעת שלא ניתן להחזיר את השמן לחנוכיה, האם מותר לנו לאכול את הסלט? צדדי הספק הם: הרי אנו אומרים 'הנרות הללו קודש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד', וממילא יֵאסר עלינו לאכול את הסלט עם השמן. או שמא כיון שהשמן ממילא הולך לאיבוד אולי פקעה ממנו הקדושה?

תשובה

מו"ר שליט"א ביקש לקשור נידון מעניין זה באופן גאוני לדברי המשנה במסכת תמיד (פרק ה' משנה ה'), שם שנינו: מי שזכה במחתה (להוליך הגחלים לצורך הקטורת למזבח הפנימי שבהיכל), נטל מחתת הכסף (בת ארבעה קבין) ועלה לראש המזבח (החיצון), וחתה (נטל במחתה גחלי-אש), ירד (מהמזבח) וערן (שפך את הגחלים) לתוך (מחתה) של זהב (בת שלושה קבין), נתפזר ממנה כקב גחלים (שמשום שהמחתה של כסף גדולה יותר בקב, נמצא שקב גחלים מתפזר בשעת העירוי), והיה מכבדן (מטאטא את הגחלים שנפלו) לאמה (לתעלת המים שעוברת בעזרה ויוצאת לנחל קדרון).

ולכאורה יש להבין, היאך מותר לכבד את הגחלים שנפלו לאמת המים, הרי מעשה זה כרוך בהפסד קדשים, שכן הגחלים נתקדשו במחתת הכסף?

ויישב ה'תפארת ישראל' (אות כ"ט): "יש לומר, שכיון שגנאי להעלותן עוד, כאבודין דמי". מבואר איפוא, שמאחר והגחלים שנתפזרו אינם ראויים עוד למזבח, הרי הם כאבודין, וממילא פוקעת מהן הקדושה.

ולכאורה, סיים מורינו הרב, נוכל ללמוד שהוא הדין בנידון דידן. הווי אומר: הואיל והשמן שנתערבב בסלט הירקות כבר אינו ראוי להדלקה, אין זה הפסד הקדושה, שהרי הוא כ'אבוד דמי', ולכן מותר לאכול את הסלט![1].