אנשים פרטיים מציגים: תעשיית הגמ"חים, מתרופות ועד הסרת קעקועים

כל כך הרבה פעמים מצאתי את עצמי מקווה של-24 השעות שביממה, יתווספו כמה שעות נוספות, ואז אולי אספיק באמת את כל הדברים החשובים שעלי לעשות. בפועל, קצת מביך להודות, אם אני מכווצת את השעות שבזבזתי לריק, ייתכן שהייתי מקבלת את אותן שעות במסגרת הידועה מראש. כשראיינתי את בעלי הגמ"חים בכתבה, הרגשתי באופן בולט את תחושת ההחמצה. יש אנשים, שבמקום לבכות על הזמן שאין להם, פשוט חיים משאריותיו, ומפיחים בהם עוד חיות עצומה, שגורמת לי אפילו קצת לקנא.

מי אתם, בעלי הגמ"חים, שעושים ימים כלילות למען הזולת, ומקדישים עצמכם למידת החסד בכזו פשטות. מושג ידוע ומקובל מזה שנים, בקרב אנשי הציבור, שנקרא גמ"ח. כשמו כן הוא: גמילות חסדים. זה יכול להיות חסד בכל דבר, אופן וצורה, העיקר שהוא משרת את המטרה.

אם רק תיטלו לידיכם אלפון עירוני של מקום יישוב דתי-חרדי, תוכלו לגלות קטגוריה מופלאה של גמ"חים, כאלו שבנוסף לתכולת ביתם הפרטי, מאפסנים עוד מלאי עצום של חפצים שונים, כדי שאם אחד מכם ייתקע, יהיה לו להיכן לפנות.

גמ"ח תרופות

חזקי, הוא בחור צעיר בן 20, שכבר הספיק לקחת על עצמו פרויקט לא מובן מאליו כלל – לעילוי נשמת אביו ואמו. "כמו שיש גמ"חים מוכרים של תרופות, אז אצלנו זה פשוט עזרה ראשונה שמתמקדת בכוויות", הוא מסביר. "תחבושות ברנשילד, שממש הכרחיות במקרים של כוויות ויכולים להציל חיים". בהתחלה הוא פתח משהו ממש קטן, עם כמה תחבושות ואביזרי חרום נוספים. שם בארון ופשוט שלח סיוע למקרים דחופים שנתקל בהם. אט אט אנשים למדו שיש מענה לדבר אצל חזקי, והגמ"ח שלו גדל. "הקמנו מוקד שפועל 24 שעות ביממה", הוא מספר, ואני תוהה, מה עוד יכול להספיק בחור צעיר בן 20. "הרבה מהאנשים שמסייעים להצלחת הגמ"ח הזה הם חובשים שעברו הכשרה ממילא", מסביר חזקי. "לפעמים אנחנו חוסכים להם פעמיים. כי הם גם קיבלו את המוצר אותו היו צריכים, וגם עין של חובש ראתה את המקום, והוא יכול להמליץ להם אם לפנות להמשך טיפול ומידת הדחיפות". לכל מי שמבקש להצטרף למערך הזה, ומקבל את האישור, אחרי בדיקת מידת הרצינות שלו, דואג חזקי לערכה שבה כל האביזרים שיכולים לסייע במצב של כוויות ופציעות קלות.

איך אתה מחזיק גמ"ח כזה מבחינה כלכלית?

"יש לפעמים שאנחנו מגיעים לקריאות של אנשים, והם נותנים לנו אח"כ כמה שקלים", משתף חזקי, אבל לא נראה שזה מה שטורד את מנוחתו. "הקמתי את הדבר הזה נטו לשם שמים וחסד, אני לא מבקש כסף ולא שיחזירו לי את המוצר שלקחו. הכל חסד ללא תמורה. לפני שנה, כשהקים את הגמ"ח שלו, היו יכולות להגיע פניות גם פעם בשבועיים, היום הם כבר עומדים על יותר מ-300 פניות, "וזה מבלי לפרסם כלום, את יודעת... את הכסף נעדיף לשמור למוצרים ולא לפרסום. מי שצריך אותנו, יידע להגיע", הוא בטוח. בעידן הטכנולוגי, איך אפשר שלא, גם הגמ"ח הזה מתנהל בחציו דרך הודעות ותוכנות מסרים. מקבלים טלפון למוקד, מעלים לקבוצה, מקבלים מיקום של המתנדב הקרוב ביותר – ומספקים את הטיפול הנדרש.

"לא לכולם יש כסף להסיר קעקוע – והם מתמודדים עם הכאב יום יום"

אסא פז, אברך צעיר בכולל של הרב שלמה עופר, עומד מאחורי גמ"ח מדהים, שפעילותו היא הסרת קעקועים בלייזר, במחיר "שנועד ממש רק כדי להחזיק את המקום", הוא מספר. כשהתחיל אסא את דרכו בעולם התשובה, הוא ביקש להיפטר מקעקוע קטן שעשה בטיול בדרום אמריקה. "הוצאתי סכומי כסף גבוהים מאוד כדי להיפטר מהדבר הזה. ב"ה היתה לי האפשרות. הייתי רווק, עבדתי, אז זה לא היה באמת כל כך נורא".

כשהחל ללמוד בכולל, ונתקל באברכים רבים בסביבתו, הוא גילה את הסיבה העיקרית שבגללה בעלי תשובה רבים אינם מסירים את הקעקועים אותם עשו בדרכם הקודמת: כסף. "מדובר בפעולה כואבת ויקרה, אז את הכאב הם מוכנים לעבור באהבה ובשמחה, אבל לפעמים, מה לעשות, אין להם את האפשרות לממן. מדובר בבעלי משפחות, אנשים שעמלים קשה בתורה ופרנסתם מועטת, וכל של מחושב".

עולם חסד ייבנה (אילוסטרציה: shutterstock)

אז הוא החליט להקים גמ"ח להסרת קעקועים. בסיוע אנשים אכפתיים, הקימו מקום בירושלים ובצפת, קנו מכשירים להסרת קעקועים ואסא הלך לקחת השתלמות בתחום, כדי שיוכל לעבוד בעצמו. לא היה לו כסף לשלם לאחרים.

"בחודשים הראשונים כמעט לא התקשרו אנשים, כי לא יכולנו לפרסם מחוסר תקציב. אבל כשאנשים התחילו להגיע, והשמועה עברה מפה לאוזן, הבנו כמה זה מצרך מבוקש. אנשים הסתובבו שנים עם קעקוע, הרגישו את החטא יום יום וכאבו את הדבר. יש אנשים שהרגישו שהציור הזה מזמן לא מאפיין אותם ורק רצו להיפטר ממנו. נתנו להם את ההזדמנות להתנקות.

צעירים שלא ביקשו להתקרב ליהדות, רק ביקשו להסיר כתובת שכבר לא התאימה להם, גם הם מצאו עצמם מגיעים למקום של אסא. שם הם הכירו את האנשים שעוסקים במלאכה ללא תמורה, שמעו סיפורים ויצאו נפעמים. "חלקם חזרו אחר כך כדי לשמוע עוד", הוא אומר בסיפוק. "אז אנחנו מדברים איתם, נותנים להם חומרי הדרכה הביתה, וזה כבר הופך ליותר מגמ"ח להסרת קעקועים".

ויש אפשרות כזו גם לנשים?

"בוודאי", הוא משיב. "סיון, אשתי, הכירה אותי בידיעה שזה הדבר שאני משקיע בו את חיי בשעות ההפסקה מלימוד התורה. היא כל כך התרשמה מהרעיון, שמיד היה ברור לה שהיא תהיה זו שתעשה את הפעולה לנשים. אפילו קו הטלפון לפניות, נפרד לגברים ולנשים.

בגיל 75 היטלטל בדרכים כדי להסיר קעקוע: "אחרי שהתפלל עלי, נושעתי"

אחד הסיפורים המרגשים של אסא, הוא זה שגם נותן את הכוח להמשיך בחסד הזה. "התקשר אלינו אדם כבן 75, שמתגורר באשדוד. לא היה לו מכשיר סלולרי, בוודאי שלא רכב. הוא ביקש להסיר קעקוע שמלווה אותו שנים. הלכתי לקחת אותו מתחנת האוטובוס, והוא אפילו לא ידע שצריך לשלם את הסכום הסמלי עבור הטיפול – כמובן שלא ביקשתי ממנו אותו. הסרתי לו את הקעקוע ללא תשלום, והוא אמר שהוא מתפלל עלי לזיווג. אני לא יודע אם זה לא היה אליהו הנביא – כי זמן קצר לאחר מכן, מצאתי את זיווגי הנכון ב"ה".

היום הם עובדים על השגת מימון למכשיר הלייזר המתקדם ביותר בעולם, שעלותו חצי מיליון שקל. "אנחנו חייבים להשיג את הטוב ביותר כדי להגיע לתוצאות מושלמות. כיום אנחנו מתקשים להסיר לחלוטין קעקועים צבעוניים למשל".

וההצלחה? "יש פה סיעתא דשמיא – נקודה". אומר אסא בטון הכי מאמין. "אנשים מגיעים לפה אחרי שהיו בכל כך הרבה מרפאות שלא הצליחו להסיר להם את הקעקוע, ומכאן הם יוצאים נקיים. אני רק היד שמזיזה מכונה – אלוקים רואה את הרצון והכוונה, ומסדר את כל העבודה".

הגמ"ח של נעה: הבנות בכיתה יודעות היכן אפשר למצוא סידור

נעה ירום היא בת 14, ולומדת בכתה ט'. את הסיפור על הגמ"ח שלה אני שומעת מאמה, ציפי: "מה שקרה זה שבמהלך השנים היא קיבלה במתנה כמה סידורים יפים, כך שיש לה כמה וכמה, בנוסף לסידור שהיא משתמשת בו. יום אחד, אפילו בלי לספר לי מראש, היא החליטה שזה יוכל לעזור לחברות בבית הספר, ופשוט הביאה את הסידורים לשם. כשחסר סידור - הבנות מהר מאד מגלות איפה אפשר לקבל וככה בנות מהשכבה שלה (5 כתות) וגם משכבות אחרות - יודעות שיש אצלה סידורים. השירות מבוקש, כי כמעט תמיד יש מישהי ששוכחת סידור - כך שהבנות מרוצות מאד. בבתי ספר מקובל שיש גמחים "קטנים" כמו הלוואת כלי כתיבה, סידור זה הרבה פחות מצוי ולכן התקבל בברכה".

עסוקים בנתינה (אילוסטרציה: shutterstock)

כשאני שואלת האם לדעתה מדובר ביוזמה שתימשך זמן, היא עונה לי: "כמו שאני מכירה אותה, בתור אחת שהתנדבה כמה שנים בארגון החסד השכונתי - היא תתמיד בזה כל זמן שהיא בבית הספר".

מדי מהר נגמרו לי המילים בכתבה, וזה לפני שהגעתי בכלל למשפחה בקרית ספר שיש לה גמ"ח שמתנהל בארון חשמל ("כדי שתוכלו לקחת מתי שאתם צריכים, ולא רק כשאנחנו בבית") ואפשר למצוא שם מוצרי תינוקות כמו טיטולים, דוגמיות מטרנה, מוצרי הגיינה לנשים, כולל הכל. משככי כאבים, נרות שבת, ומה לא. וזה גם לפני הגמ"ח של ח' מביתר, שהוא אחד מתוך כמה שהיא מחזיקה בביתה, ורק לשם הדוגמה, מסייעת לאנשים שנתקעים עם נושא מסמכים ממשלתיים כמו טפסי ביטוח לאומי. "הכל מגיע מצורך אישי", היא הסבירה לי. "ידעתי באלו קשיים נתקלתי בחיים, והיכן נזקקתי לעזרה, ואחרי שלמדתי בעצמי, רציתי לעזור לאלו שנמצאים במצב שבו אני הייתי".

אני לא יודעת מה רבי לוי יצחק מברדיצ'ב היה אומר על האנשים שהופיעו בכתבה כאן, ועל עוד אלפים שלא יכולנו להגיע אליהם. אבל אין לי ספק, כבן אדם פשוט, שלמעשים הללו יש את אחד המשקלים הכבדים לזכות עם ישראל.