סיפור לשבת: עדשים קטנים באוזן – נס גדול בעיירה

יוסל'ה הקטן אמנם אמר שאינו שומע טוב לאחרונה, אבל ההורים לא דמיינו לעצמם מהי הסיבה לכך. שלושה ימים חלפו מאז התלונן יוסל'ה על כאבים באוזניו, ולפתע החלה אוזנו מתנפחת, מתאדמת ומשנה צורתה בלי סיבה הנראית לעין.

אמנם במבט חיצוני קשה היה לקבוע ממה נובע הדבר, אך בבדיקה אצל הרופא המקומי שדיווח על גוף זר וכהה בתוך האוזן. חקירה קצרה העלתה שיוסל'ה הקטן פשוט שיחק עם קטניות מסוג עדשים ותחבם לאוזנו אחד אחרי השני "כדי לראות מה זה עושה"...

התלונן על כאב באוזניו (אילוסטרציה: shutterstock)

העדשים נרטבו מהנוזלים שבתוך האוזן, וממי המקלחות שחלפו עליה, תפחו, תססו, הרקיבו וגרמו לדלקת חריפה באוזנו של הפעוט שכבר לא חשב שעדשים זה "משחק ילדים".

ברפואה הפרימיטיבית דאז, לפני כמאה וחמישים שנה, לא היה לרופאים הרבה מה לעשות בנידון - בפרט בעיירה הקטנה יַאשְׁנִיצָא, בה התגוררו ההורים - והם ייעצו לאב האומלל שילך ל"מחוללי הניסים" שלו, כפי שכונו האדמורי"ם והצדיקים באותה עת בקרב הגויים.

בצר לו נסע האב אל הרבי הקדוש רבי יחזקאל שרגא הלברשטם משִׁינוֹוָא (ו' בטבת יום הילולתו), והתחנן לפניו שיברך את בנו לרפואה שלמה.

האדמו"ר שמע את בכיו, ובירכו בברכה די קרירה שה' יעזור ויהיה בסדר.

עברו מספר ימים, ובעת שנכנס האדמו"ר לבית מדרשו לאגוד את הערבות ל"הושענות" לפני ליל הושענא רבא, נכנס היהודי אחריו והביט בעבודת הקודש. האדמו"ר ראהו ושאל: "נו, מה אומרים הרופאים על יוסל'ה שלך?"

האב ענה בדמעות ובשפה רפה שאין בידם אמצעים לעזור לו, והמצב נראה כלאחר ייאוש.

הרבי משינווא עצר מאגידת הערבות, נתן ביהודי מבט רך וסיפר לו סיפור:

"בעת שהייתי אצל רבי הקדוש, האדמו"ר רבי שלום רוקח מבעלזא זי"ע, הגיע יהודי שהייתה לו בעיית דימום קשה מן האף במשך תקופה ארוכה. הדבר הפריע לשגרת חייו ואף היווה סכנה לבריאותו מפעם לפעם.

הרבי מבעלזא שמע את צרתו, והפנה אותו לעיר הגדולה לֶעמְבֶּערְגְ, השוכנת לא הרחק מבעלזא. 'לך אל ד"ר רפופורט', ציוה האדמו"ר מבעלזא, 'והוא ימצא בעז"ה תרופה למכתך'.

היהודי שמע בקול רבי הקדוש מבעלזא ונסע ללֶעמְבֶּערְגְ. שם נכנס אל ד"ר רפופורט, סיפר שהאדמו"ר מבעלזא שלח אותו אליו וביקש שיטפל בו. ד"ר רפופורט עוד לא הספיק להאיר בפנסו הקטן אל תוך חוטמו של האיש, וכבר נתקף הלאה בעיטוש כבד וכל המורסה והמוגלה שבאפו יצאה בחוזק ולכלכה את בגדיו של הד"ר הזועם.

לא על הלכלוך זעם הד"ר. משהו אחר הפריע לו: 'תמיד עושה לי הצדיק מבעלזא את הקונצים הללו. לו ידעתי שזו המוגלה שיש לאיש זה - לא הייתי מהין לנגוע בו. אין רופא בעולם שיצליח לטפל בפצע כזה מבלי לגרום למותו של החולה'... כך סיפר הרבי משינווא לאבי הילד החולה.

בליל שמחת תורה, יומיים לאחר אותו מעמד, נכנס הדוור הגוי לבית המדרש בשינווא, וחיפש את היהודי מיאשניצא. כשאיתר אותו מסר לו הדוור מברק בהול בהגיע מאשתו, בו היא כותבת שבעת שניגש הרופא לבדוק את הילד, פרצה המוגלה כולה מעצמה החוצה והאוזן נקייה משל לא אירע בה מאומה.

ניגש היהודי בהתפעמות לרבי הקדוש לספר לו על הנס שחולל, אך הרבי היסהו והפטיר: מוטב יהיה לשנינו אם לא תספר מאומה מאשר התרחש כאן.