מנפלאות הבריאה: האריה

ה´ יתברך חנן את האריה במלכות, וברא אותו אציל במראהו, מעוטר באדרת שיער ועז מאוד, כך שכל רואיו ישוו לו הדר ומלכות. הוא מצטיין בגבורה, זריזות, עוצמה, בטחון ותעוזה. משום כך הוא מטיל חיתתו על כל חיות היער.

גובהו כמטר, ואורכו כשני מטרים. משקלו מגיע לכ- 250 ק"ג, וגופו בנוי ומותאם באופן מושלם לצורך תפיסת הציד. יש לו עצמות חזקות מאוד, שרירי חזה חזקים ומלתעות אימתניות, באמצעותן הוא רץ אחר הטרף, תופס ומכריע אותו בקלות. כפות רגליו הקדמיות עוצמתיות ומצוידות בציפורניים חזקות, באמצעותן הוא יכול להפיל ולאחוז טרף השוקל פי שלושה ממשקלו! בתחתית כף רגלו מצויות כריות רכות, המסייעות לו להבלעת קול צעדיו. גופו מסתיים בזנב ארוך, שבקצהו גוש מוקשה העטוף בגדיל שיער. במכת זנבו הוא מסוגל להרוג בעל חיים.

האריה ניחן בראיה חדה מאוד, והוא יכול לצפות בטרף ממרחק של קילומטרים. יש לציין, כי עיניו הן הגדולות ביותר מבין כל עיני הטורפים החיים על פני היבשה. בנוסף, שמיעתו חדה עד למאוד, והוא מסוגל להניע את אוזניו לכל הכיוונים. הודות לכך הוא קולט קולות, אף כאשר הוא נמצא בתוך צמחיה סבוכה וגבוהה.

במשך היום מבלה האריה עם חבריו במנוחה עצלה בלהקות של ארבעה או חמישה, ומשתעשע איתם בחורשות ובערבות. לעת ערב הוא יוצא לשחר לטרף. הוא אורב לטרפו בסמוך למעיינות, בארות ונחלי מים, ובעת שמגיע קורבנו לשתות, האריה משתטח על האדמה, מותח את שריריו, ממתין קמעא, ואז, בבת אחת, מגיח ממקום מסתורו לעבר טרפו, מנחית עליו מהלומה אדירה - והורגו.

בדרך כלל נמנע האריה מלטרוף חיות גדולות, כגון פיל, קרנף ותאו. רק לעיתים נדירות מאוד הוא עושה זאת. כמו כן, אין האריה תוקף בני אדם, אלא רק בעת שהוא רעב באופן יוצא מן הכלל.

אשת האריה – הלביאה, הינה קטנה מהאריה, ומשקלה מגיע עד לחצי ממשקלו. המאפיין הבולט שלה הוא היעדר הרעמה.

האריה נמנה על משפחת החתוליים. במשפחה זו האריות הם היחידים החיים במשפחה מאוחדת, ואף נוהגים כבוד זה בזה. לעיתים, כשעובר אחד על פני רעהו, הוא מחכך אותו לאות חיבה.

שנתם של האריות אף היא מאוחדת. הם מצטופפים זה ליד זה, ולעיתים האחד על רעהו. התנהגות זו משרה עליהם מעין חמימות, ומסייעת להם להירדם בנחת ובשלווה.

לכל קבוצת אריות ישנו שטח טריטוריאלי מסומן, אותו הם כובשים בעוז מאריות מבוגרים וחלשים יותר. הם שולטים בשטח מחייתם כל זמן שכוחם במותנם. לא אחת ניתן לצפות בעדר אריות המנסה את מזלו בחדירה לשטח טריטוריאלי של אחרים, אך עדרי הבוגרים מגנים בקנאות רבה על שטחם זה, ומגרשים בבושת פנים את הפולשים הזרים.

השגת המזון אינה מלאכה קלה בעבור האריות, אך מכיוון שהם חיים במשפחה, הציד נעשה בקבוצות. כך מלאכתם נעשית קלה ומתוחכמת יותר. אופן הציד בלהקה נעשה כך: בתחילה הם נחלקים לשתי קבוצות. קבוצה אחת מתגנבת בלאט סביב עדר בהמות אשר יעדו להם לטרף, וממתינה בצד ערפם של הניצודים. לאחר מכן מופיעה הקבוצה השנייה בפני עדר הבהמות, בחזית. הופעה פתאומית זו מטילה עליהן מורא ובהלה. הן מפנות את ערפן, ופותחות במנוסה הישר לזרועות הקבוצה המסתתרת...

מעניין לציין שרוב מלאכת הציד נעשית על ידי הלביאות, בעוד האריה רובץ ומנמנם. קורה שהלביאות מצליחות לצוד בעל חיים גדול וכבד, כמו ביזון וכדומה, אשר אין בכוחן לסחבו למאורתן, או אז "נאלץ" האריה לקום מרבצו, להוכיח גבורתו בפני סביבתו, ולגרור את הטרף למקום נחלתם.

על פי רוב, מצליחים בעלי החיים להימלט מפני טורפיהם. אך כשלהקה שלמה של אריות יוצאת לציד, היא מצליחה לצוד שנים מתוך חמישה. כשאריה בודד יוצא לציד הוא מצליח ללכוד, על פי רוב, אחד מתוך ששה. לכן יתכנו מצבים בהם לא יגיע טרף לפיהם של האריות מספר ימים. במצבים כאלה, כשאין לאריות מזון והם מגיעים לרעב גדול, הם ניזונים אף מתולעי עץ, נחשים, דרבנים ושאר רמשים אחרים.

אחת לשנתיים, באביב, ממליטה הלביאה בין 2 ל- 4 גורים, לאחר תקופת הריון של 110 יום. האם מקפידה על גידול הגורים, ובשבועות הראשונים מחביאה אותם אף מחברותיה. היא נושאת את גוריה ברכות כמו חתולת בית. היא אוחזת באמצעות שיניה בצווארו של הגור, ומגינה עליו בקנאות מפני אויביהם הרבים – בפרט מצבועים ונמרים. לעולם לא ישאירו הלביאות את הגורים ללא שמירה.

למרות העובדה שהאריות עזים, הם עדינים מאוד כלפי צאצאיהם. לעיתים ירשה אריה אימתני לגורו לשחק ואף למשוך ברעמתו ובזנבו. כל זאת, בתנאי שהוא, האריה-האב, שבע.

ארכו של הגור הרך בערך 30 ס"מ. על פרוותו ישנם כתמים כהים, מעין חברבורות, הנעלמים במהלך התפתחותו. בגיל ששה חדשים נגמל הגור מחלב אמו וניזון משאריות הטרף. כשמגיעים הגורים לגיל 15 חודשים, הם מצטרפים למסעות הציד של הוריהם.

האריה הפך לאחד מסמליו של עם ישראל, בדברים שבקדושה. שלמה המלך קבע דמות אריה ב"מכונות" שבמקדש (מלכים-א´ ז´ כ"ט), והרמב"ם כתב על צורת ההיכל: "ההיכל – היה בנינו רחב מלפניו וצר מאחוריו, כמו ארי" (בית הבחירה ד´ י´).

רבים מחכמינו התבוננו באורחות חייו של האריה, ולימדו מהם לישראל את הדרך הרצויה לעבודת ה´.