דוד, דניאל והאולר

שָׁלוֹם יְלָדִים, מָה שְׁלוֹמְכֶם? אֵיךְ עָבַר עֲלֵיכֶם הַיּוֹם? תַּגִּידוּ, הַאִם אֲמַרְתֶּם לְמִישֶׁהוּ פַּעַם אֵיזֶה דָבָר וְאַחַר כָּךְ הִתְחָרַטְתֶּם? (לָתֵת לָהֶם לְהִזָּכֵר..) נִתֵּן לָכֶם דֻּגְמָא: יֵשׁ לָכֶם אֵיזֶה מִשְׂחָק וְלֶחָבֵר אוֹ לָאָח יֵשׁ מִשְׂחָק אַחֵר, וְאָז אַתֶּם אוֹמְרִים: "בֹּא נַחֲלִיף! אֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶת שֶׁלִּי וְאַתָּה תִּתֵּן לִי אֶת שֶׁלְּךָ.." אַתֶּם מַחֲלִיפִים, וּמָה קוֹרֶה אַחַר כָּךְ?.. נָכוֹן, מִישֶׁהוּ מִתְחָרֵט וְאוֹמֵר: "אֲנִי רוֹצֶה אֶת הַמִּשְׂחָק שֶׁלִּי בַּחֲזָרָה.." וְאָז מַתְחִיל לִהְיוֹת וִכּוּחַ.. "אֲבָל אַתָּה נָתַתָּ לִי!.." וְכָךְ מַתְחִילָה מְרִיבָה וְזֶה לֹא טוֹב..

לָכֵן, בִּגְלַל שֶׁאֲנַחְנוּ הַהוֹרִים מְאֹד דּוֹאֲגִים לָכֶם, אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְלַמֵּד אֶתְכֶם כְּלָל חָשׁוּב. הַכְּלָל הוּא: שֶׁלֹּא כְּדַאי לְהַחֲלִיף דְּבָרִים עִם הֶחָבֵר אוֹ עִם הָאָח. לִפְעָמִים הָאָח הַקָּטָן קִבֵּל מַשֶּׁהוּ אֶחָד, וְאַתֶּם קִבַּלְתֶּם מַשֶּׁהוּ אַחֵר וְאַתֶּם מַחֲלִיפִים אִתּוֹ, אָז בַּהַתְחָלָה הוּא מַסְכִּים.. אֲבָל אַחַר כָּךְ הוּא מִתְחָרֵט וּבוֹכֶה וְרוֹצֶה אֶת שֶׁלּוֹ בַּחֲזָרָה.. לָכֵן, אֲנַחְנוּ עַכְשָׁו מְלַמְּדִים אֶתְכֶם אֶת הַדָּבָר הֶחָשׁוּב: שֶׁאַף פַּעַם לֹא כְּדַאי לְהַחֲלִיף דְּבָרִים עִם הַחֲבֵרִים וְהָאַחִים! אֶלָּא, כָּל אֶחָד יִשְׂמַח בְּמָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ. וְאִם בְּכָל זֹאת רוֹצִים קְצָת לְשַׂחֵק בַּמִּשְׂחָק הַשֵּׁנִי, אָז יְכוֹלִים לְהִתְחַלֵּף רַק לְכַמָּה דַּקּוֹת וְאַחַר כָּךְ לְהַחֲזִיר מִיָּד. טוֹב? אִם תַּקְפִּידוּ לַעֲשׂוֹת כָּךְ, אַתֶּם תִּהְיוּ בְּשִׂמְחָה עִם הַחֲבֵרִים וְלֹא תָרִיבוּ אִתָּם. וְהַיּוֹם, הֵכַנּוּ לָכֶם סִפּוּר מְאֹד יָפֶה עַל שְׁנֵי חֲבֵרִים וּמָה שֶׁקָּרָה לָהֶם.. אַתֶּם מוּכָנִים? הָרֹאשׁ כְּבָר עַל הַכָּרִית?.. יֹפִי, אֲנַחְנוּ מַתְחִילִים.

לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, הָיוּ שְׁנֵי נְעָרִים עֲנִיִּים שֶׁקָּרְאוּ לָהֶם: דָּנִיֵּאל וְדָוִד, הֵם עָבְדוּ מְאֹד קָשֶׁה אֵצֶל אִישׁ אֶחָד שֶׁמָּכַר סוּסִים. דָּוִד אָהַב אֶת הָעֲבוֹדָה אֲבָל דָּנִיֵּאל בִּכְלָל לֹא. יוֹם אֶחָד, נִכְנַס דָּוִד לַחֶדֶר וְחִיֵּךְ חִיּוּךְ גָּדוֹל.. שָׁאַל אוֹתוֹ דָּנִיֵּאל: "מָה קָרָה הַיּוֹם? לָמָּה אַתָּה כָּל כָּךְ שָׂמֵחַ?.." אָמַר לוֹ דָּוִד: "הִנֵּה תִרְאֶה!" וְהוּא הוֹצִיא מֵהַכִּיס אוֹלָר יָפֶה. אַתֶּם יוֹדְעִים מָה זֶה אוֹלָר? (יְלָדִים - ) אוֹלָר זֶה כְּלִי קְצָת מְסֻכָּן, כִּי יֵשׁ בּוֹ גַּם סַכִּין חַדָּה וְלִפְעָמִים גַּם מַבְרֵג וְעוֹד דְּבָרִים אֲחֵרִים. דָּוִד אָמַר לְדָנִיֵּאל: "אֶת הָאוֹלָר הַזֶּה קִבַּלְתִּי בְּמַתָּנָה מֵאֶחָד הַסּוֹחֲרִים שֶׁקָּנָה סוּס.. נָכוֹן שֶׁהוּא יָפֶה? הוּא מְאֹד מְשֻׁכְלָל.." דָּנִיֵּאל אָמַר לוֹ: "תֶּן לִי לִרְאוֹת.." דָּוִד נָתַן לוֹ אֶת הָאוֹלָר וְאָמַר לוֹ: "רַק תַּחֲזִיק בִּזְהִירוּת שֶׁלֹּא תֵּחֲתֵךְ.." דָּנִיֵּאל הִסְתַּכֵּל עַל הָאוֹלָר וּמְאֹד הִתְלַהֵב מִמֶּנּוּ, הוּא אָמַר לְדָוִד: "דָּוִד, בְּבַקָּשָׁה תִּמְכֹּר לִי אֶת הָאוֹלָר..". דָּוִד הִתְפַּלֵּא וְאָמַר: "אֲבָל הַמְּחִיר שֶׁל אוֹלָר כָּזֶה הוּא יָקָר וּלְךָ אֵין כָּל כָּךְ הַרְבֵּה כֶּסֶף.." לְדָנִיֵּאל בֶּאֱמֶת לֹא הָיָה כֶּסֶף, אֲבָל הוּא מְאֹד רָצָה אֶת הָאוֹלָר.. מָה יַעֲשֶׂה? הוּא חָשַׁב וְאָמַר לְדָוִד: "תִּרְאֶה, אֲנִי רוֹצֶה לְהַצִּיעַ לְךָ הַצָּעָה.." "מָה הַהַצָּעָה?", "אֲנִי מַצִּיעַ שֶׁאַתָּה תִתֵּן לִי עַכְשָׁו אֶת הָאוֹלָר, וּבְעֶזְרַת ה' כְּשֶׁאֲנִי אֶהְיֶה עָשִׁיר גָּדוֹל - אֶתֵּן לְךָ סְכוּם כֶּסֶף גָּדוֹל!!" דָּוִד הִתְפָּרֵץ בִּצְחוֹק "דָּנִיֵּאל, אַתָּה מַמָּשׁ מַצְחִיק.. אֵין לְךָ אֲפִילוּ כַּמָּה פְּרוּטוֹת, וְאַתָּה כְּבָר בָּטוּחַ שֶׁתִּהְיֶה עָשִׁיר??.." אֲבָל דָּנִיֵּאל לֹא צָחַק, הוּא אָמַר: "אֲנִי מַרְגִּישׁ שֶׁבְּעֶזְרַת ה' אֶהְיֶה עָשִׁיר וַאֲנִי מַבְטִיחַ לָתֵת לְךָ סְכוּם כֶּסֶף גָּדוֹל!!" דָּוִד אָמַר: "טוֹב, בְּכָל מִקְרֶה, אֲנִי מוּכָן לָתֵת לְךָ אֶת הָאוֹלָר כִּי אַתָּה מְאֹד אָהַבְתָּ אוֹתוֹ.. וּלְגַבֵּי הַכֶּסֶף.. תַּמְשִׁיךְ לַחֲלוֹם חֲלוֹמוֹת.." וְדָוִד נָתַן לוֹ אֶת הָאוֹלָר.

לְאַחַר כַּמָּה יָמִים, דָּנִיֵּאל הֶחְלִיט לַעֲזֹב אֶת הָעֲבוֹדָה וְלָלֶכֶת לָעִיר הַגְּדוֹלָה בֶּרְלִין כְּדֵי לִמְצוֹא עֲבוֹדָה יוֹתֵר טוֹבָה, לְהַרְוִיחַ כֶּסֶף וְלִהְיוֹת עָשִׁיר כְּמוֹ שֶׁהוּא תָמִיד רָצָה. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְבֶרְלִין הוּא הִתְחִיל בַּעֲבוֹדָה פְּשׁוּטָה וְזֶה הָיָה מְאֹד קָשֶׁה, אֲבָל הוּא לֹא הִתְיָאֵשׁ, כִּי הוּא יָדַע מָה שֶׁלִּמֵּד אוֹתָנוּ דָּוִד הַמֶּלֶךְ בִּתְהִלִּים: "הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה - בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ" אַתֶּם יוֹדְעִים מָה הַפֵּרוּשׁ? (יְלָדִים - ) נָכוֹן, מִי שֶׁעוֹבֵד קָשֶׁה וּמִתְאַמֵּץ - בַּסּוֹף מַצְלִיחַ. וּבֶאֱמֶת, מִיּוֹם לְיוֹם הוּא הִרְוִיחַ עוֹד כֶּסֶף וְעוֹד כֶּסֶף עַד שֶׁהוּא נִהְיָה עָשִׁיר גָּדוֹל, הוּא הִתְחַתֵּן וְגָר שָׁם בְּבֶרְלִין.

וּמָה עִם דָּוִד? דָּוִד נִשְׁאַר בְּאוֹתָהּ עֲבוֹדָה, גַּם הוּא הִתְחַתֵּן אֲבָל לֹא הָיָה לוֹ בִּכְלָל כֶּסֶף. וְהָיְתָה לוֹ בַּת אַחַת. יוֹם אֶחָד בָּא הַשָּׁכֵן וְאָמַר לוֹ: "תִּרְאֶה דָוִד, לִי יֵשׁ בֶּן וּלְךָ יֵשׁ בַּת, אוּלַי נְחַתֵּן אוֹתָם?" דָּוִד אָמַר: "אֲנִי מְאֹד הָיִיתִי רוֹצֶה, אֲבָל אֵין לִי כֶּסֶף כְּדֵי לָתֵת לַבַּת שֶׁלִּי בִּשְׁבִיל חֲתֻנָּה.. אֲנִי מַמָּשׁ מִצְטַעֵר.." אֲבָל הַשָּׁכֵן אָמַר: "כֵּן, אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵין לְךָ כֶּסֶף, אֲבָל יֵשׁ עָשִׁיר אֶחָד בָּעִיר הַגְּדוֹלָה בֶּרְלִין, קוֹרְאִים לוֹ דָּנִיֵּאל.. אַתָּה זוֹכֵר שֶׁהֱיִיתֶם חֲבֵרִים פַּעַם? אוּלַי כְּדַאי שֶׁתֵּלֵךְ אֵלָיו וּתְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיַּעֲזֹר לְךָ.." דָּוִד זָכַר אֶת דָּנִיֵּאל.. וְהוּא יָצָא לְבֶרְלִין.

בְּאוֹתוֹ יוֹם, דָּנִיֵּאל הֶעָשִׁיר יָשַׁב בַּמִּרְפֶּסֶת, נֶהֱנָה מֵהַגִּנָּה הַיָּפָה שֶׁלּוֹ וְקָרָא סֵפֶר. פִּתְאוֹם הוּא רוֹאֶה אִישׁ עוֹמֵד מוּלוֹ.. "כֵּן, מָה אַתָּה רוֹצֶה?" שָׁאַל דָּנִיֵּאל, וְדָוִד אָמַר: "אֲנִי אָדָם עָנִי, וַאֲנִי צָרִיךְ לְחַתֵּן אֶת הַבַּת שֶׁלִּי.." דָּנִיֵּאל הוֹצִיא מַטְבֵּעַ לִצְדָקָה וְנָתַן לוֹ... אֲבָל דָּוִד אָמַר: "דָּנִיֵּאל, תִּסְתַּכֵּל עָלַי, אַתָּה לֹא מַכִּיר אוֹתִי? אֲנִי דָוִד, הֶחָבֵר שֶׁלְּךָ..." דָּנִיֵּאל קָפַץ מִשִּׂמְחָה וְאָמַר: "כֵּן, דָּוִד.. שָׁלוֹם.. מָה נִשְׁמַע? שֵׁב, שֵׁב.." הוּא הוֹצִיא לוֹ כִּבּוּד וּשְׁתִיָּה וְהֵם יָשְׁבוּ לְדַבֵּר.. וְאָז, דָּוִד הִזְכִּיר לְדָנִיֵּאל מָה שֶׁהָיָה וְאָמַר: "אַתָּה זוֹכֵר שֶׁכְּשֶׁהָיִינוּ קְטַנִּים בִּקַּשְׁתָּ מִמֶּנִּי אֶת הָאוֹלָר שֶׁלִּי וְאָמַרְתָּ שֶׁכַּאֲשֶׁר תִּהְיֶה עָשִׁיר תִּתֵּן לִי הַרְבֵּה כֶּסֶף?.." בְּאוֹתוֹ רֶגַע דָּנִיֵּאל לֹא יָדַע מָה לַעֲשׂוֹת.. כִּי אִם הוּא יִתֵּן עַכְשָׁו הַרְבֵּה כֶּסֶף, מָה יִשָּׁאֵר לוֹ?.. תַּגִּידוּ יְלָדִים, מָה אַתֶּם אוֹמְרִים: הַאִם הוּא חַיָּב לָתֵת לוֹ אֶת הַכֶּסֶף אוֹ לֹא? (לִשְׁמוֹעַ אוֹתָם..) דָּנִיֵּאל הָלַךְ וְשָׁאַל אֶת הָרַב שֶׁל הָעִיר וְהָרַב אָמַר לוֹ שֶׁהוּא לֹא חַיָּב לָתֵת אֶת כָּל הַכֶּסֶף אֲבָל כְּדַאי שֶׁיַּעֲזֹר לוֹ כַּמָּה שֶׁהוּא יָכוֹל, וּבַפַּעַם הַבָּאָה שֶׁלֹּא יַבְטִיחַ דְּבָרִים גְּדוֹלִים. וּבֶאֱמֶת, דָּנִיֵּאל עָזַר לְדָוִד וְהַבַּת שֶׁלּוֹ הִתְחַתְּנָה. אָז תִּזְכְּרוּ: אַף פַּעַם לֹא לְהַחֲלִיף מִשְׂחָק לְתָמִיד עִם יֶלֶד אַחֵר כִּי בַּסּוֹף מִישֶׁהוּ יָכוֹל לְהִתְחָרֵט... לַיְלָה טוֹב לָכֶם, וְכָעֵת נֹאמַר יַחַד: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל".