עשרת המכות: במה היו המצרים אשמים? חלק א'

ידוע שפרעה שעבד את עם ישראל, ציווה על הריגת הבנים ביאור, מירר את חייהם בחומר ולבנים ועבודה קשה, ולא הסכים לשחררם. אך במה היו האזרחים המצריים אשמים, שנענשו בחומרה רבה כזו בעשרת המכות?

התשובה היא, שהמצרים לא היו חפים מפשע, כשם שהנאצים ששמעו לפקודותיו של היטלר לא היו חפים מפשע. היתה זו אומה אכזרית שלא בחלה בכיבוש ושעבוד, והתייחסה לבני אדם כאל צאן: "הבה נתחכמה לו פן ירבה" (שמות א, י).

מי קיים את פקודות פרעה להכות את שומרי ישראל, אם לא המצרים? מי היו מוכנים להטביע תינוקות ביאור אם לא המצרים? מי נהנו מכוח עבודה זול, אם לא המצרים? בתורה מסופר שבנינו שתי ערים במצרים: "וישימו עליו שרי מסים, למען ענותו בסבלותם. ויבחן ערי מסכנות לפרעה, את פתום ואת רעמסס" (שמות א, יא).

מסופר כיצד המצרים עינו את בני ישראל בפרך ומיררו את חייהם: "וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ, ויקוצו מפני בני ישראל, ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך. וימררו את חייהם בעבודה קשה, בחומר ובלבנים, ובכל עבודה בשדה, את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך".

המדרש מספר כי בזמן שהמצרים העבידו את בני ישראל בפרך, ולא היו מספיקים לאסוף את התבן, מה היו עושים המצרים האכזריים כדי לצערם? היו מכניסים תינוקות יהודים בקירות הלבנים!

רק לאחר מכת בכורות מסופר: "ותחזק מצרים על העם, למהר לשלחם מן הארץ, כי אמרו כולנו מתים" (שמות יב, לג). אלמלא פחד מוות הוטל עליהם, לא היו המצרים מוכנים לשחרר את בני ישראל לעולם. הראיה, שאף לאחר ששחררו אותם, שבו המצרים לרדוף את בני ישראל אל תוך ים סוף: "וייהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם, ויאמרו מה זאת עשינו כי שילחנו את בני ישראל מעובדנו? ויאסור את רכבו ואת עמו לקח עמו, ויקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים... וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם חונים על הים" (שמות יד, ה).

אך אמת הדבר, שהקב"ה הקשה את לב פרעה, במטרה להעניש את המצרים בעשרת המכות, ולהראותם את שליטתו בעולם: "ולמען תספר באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים, ואת אותותי אשר שמתי בם, וידעתם כי אני ה'" (שמות, פרק י, ב).

עשרת המכות היו מחושבות, באמצעותן הוכיח ה' למצרים כי הוא שולט בכל כוחות הטבע, אותם ייחסו לאלים שונים. היו מאמינים שיש אל השולט על המים, ואל השולט על השמים, ואל השולט על בעלי החיים ועל בני האדם. לכן הראה ה' שליטתו על היאור תחילה, ואז על הרמשים הקטנים כצפרדעים וכינים, כמו גם שליטה על החיידקים והמחלות - ערוב, דבר, שחין; ברד ואש מן השמים המראים שליטה על גרמי הטבע, מכת ארבה המראה שליטה על היבול, מכת החושך המראה שליטה על השמים, ולבסוף מכת בכורות המראה שליטה על החיים והמוות של כל בני האדם.

כמה עלינו להתפאר בכך שהקב"ה בחר בנו מכל העמים, עשה עבור עמנו את מה שלא נעשה עבור אף אומה אחרת בהיסטוריה האנושית. מי בעולם יוכל להתפאר בגילוי אלוקי לאומה שלמה מלבדנו? זוהי "גאווה לאומית" הנובעת ממקור של אמת אלוקית. בחסדיו ובאהבתו את אבותינו הקדושים בחר הקב"ה בעם ישראל, ולא יעזבנו נצח ועד.

אך המכות לא נועדו רק להראות את גודל כוחו של ה', אלא לגלות את האמונה בשכר ועונש, כפי שכתב הרמב"ם:

"התורה מחייבת לזכור את המכות הנוראות שהנחית ה' על המצרים, ואומרת "ולמען תספר באוזני בנך... את אשר התעללתי במצרים", כי הסיפורים הללו מאמתים את הנבואה ומחזקים את האמונה בשכר ועונש. יש אפילו מצוות מיוחדות שמקיימים, להזכיר ולציין מכה מיוחדת, כמו מצוות פדיון הבן, שעליה נאמר "ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו, ויהרוג ה' כל בכור בארץ מצרים, מבכור אדם ועד בכור בהמה, על כן אני זובח לה' כל פטר רחם הזכרים וכל בכור בני אפדה" (מורה נבוכים חלק ג', פרק לט, מתוך תרגום "מורה נבוכים על התורה" בהוצאת מוסד הרב קוק).

אנו מבינים כיצד עשרת מכות מצרים מלמדות על ההתגלות האלוקית בפני העם, ובכך גם, על אמיתות נבואת משה רבנו גדול הנביאים, אך כיצד הן מלמדות אותנו על שכר ועונש משמים?

ובכן, חז"ל גילו לנו שהקב"ה נוהג עם בריותיו מידה כנגד מידה כפי מעשיהם, כך אמרו: "במידה שהאדם מודד - בה מודדים לו" (מגילה דף יב, ב). זו סיבה טובה למחול לאנשים שציערו אותנו, כי בזכות הרחמים, ינהגו משמים ברחמים כלפינו.

הפשעים שעשו המצרים, שבו להכותם מידה כנגד מידה במהלך עשרת מכות מצרים וקריעת ים סוף. בכך התגלתה מידת השכר והעונש על כל בני האדם. בכתבה הבאה נעסוק בעז"ה בהרחבה בקשר שבין הדברים, נכיר את מידת הצדק, אך גם את מידת הרחמים שהיתה בעשרת המכות!