גביע מעץ – ישועות מכסף

הפרנסה הלכה ותכפה עליו והוא לא הצליח לכלכל את בני ביתו למרות מאמציו המרובים. משבאו מים עד נפש פנה יהושע לרבו הקדוש, רבי משה מִלֶעלוֹב (יום א, י"ג טבת יום פטירתו) שעלה זה מכבר מלעלוב לירושלים, ושאלו האם יכול הוא לצאת מירושלים עיה"ק לפרוסיה, לקנות שם סחורות שאינן בנמצא בארץ ישראל ולמכרן כאן ברווח נאה.

הרבי התלבט והתלבט, אך לבסוף הסכים. ממגירתו שלף הרבי גביע עשוי עץ, יחד עם תחתית תואמת, מעץ אף היא, מסרם ליהושע הנדהם שמעודו לא שמע על כך שהרבי מעניק גביעים בהזדמנויות כלשהן, ואמר לו: "להצלחה ולשמירה".

צמד המילים הללו בלבל עוד יותר את יהושע. הצלחה – עוד מילא. אבל שמירה? ממה בדיוק. לא הספיק יהושע להתמהמה מדי הרבה, והבא בתור אחריו נדחף אל הרבי לתנות צרותיו, ויהושע מצא עצמו עומד מחוץ לדלת עם גביע ותחתית עשויים עץ.

לווה יהושע כסף רב מסוחרים ירושלמים, בכסף זה יסחר ויקנה סחורות רבות, לאחר שימכור את הסחורות ברווח נאה – ישיב לסוחרים את כספם.

נסע יהושע מירושלים ליפו, עיר הנמל, בה עלה על אונייה שהובילה אותו למחוז חפצו, מדינת פרוסיה. בהגיעו למחוז חפצו החל יהושע מתקדם רגלית מעיר הנמל בה ירד מן האונייה, לעיר בה מתקיים היריד שברצונו בו לרכוש סחורות.

על אם הדרך חשכו עיניו. שודד אימתני וגברתן עומד מולו ובידו חרב מושחזת. "הב את כספך יהודי מזוהם", נהם השודד, "אל תנסה אפילו לבקש רחמים. פשוט תן ושתוק".

יהושע הבין שאם חייו יקרים לו, עליו לתת לשודד התאוותן את מבוקשו ויפה שעה אחת קודם. בלית ברירה הריק מכיסיו את הממון שלווה מן הסוחרים ומסרו בידיים רועדות לשודד. אך זה האחרון פרץ בצחוק גס ומבחיל: "לאן הולך הינך? וכי פתי אני להותירך בחיים? הן תלשין עלי לשלטונות". כל הסבריו של יהושע שזר הוא ואינו מבקש להסתבך, לא הועילו. השודד ביקש להורגו ולהמשיך לקרבן הבא.

רעיון הבריק במוחו של יהושע: הגביע! הן רבו הקדוש בוודאי צפה זאת ולשם כך הדגיש שהגביע יהיה לשמירה. ביקש מן השודד משאלה אחרונה, והלה הסכים. מה איכפת לו? בין כה וכה עוד דקה ימות היהודי.

שלף יהושע מצקלונו את הגביע, מזג לתוכו מעט משקה חריף, בירך שהכל ולגם בכוונה. בטוח היה שזכות הצדיק תעמוד לו. המשקה המועט כלה מן הכוס, ויהושע ביקש למזוג עוד משקה. אלו רגעי חייו האחרונים – ימתחם ככל שיוכל.

כאן התערב השודד, חטף מידו את בקבוק המשקה והגביע, מזג לתוך הגביע עד גדותיו אלכוהול ודחף את הגביע הצר לתוך פיו. יהושע, בכוחות שאינו יודע מהיכן באו, אזר אומץ ודחף את הגביע בכוחות איתנים עמוק לתוך פיו וגרונו של השודד.

המשקה האלכוהולי חסם את נתיבי האוויר של השודד, שרף היטב בגרונו בעת שהגביע מנע ממנו להיפלט החוצה, ודקות מעטות עברו עד ששולח השודד לגיהנום לרצות על פשעיו. יהושע פשפש בכיסיו במהירות, שלה משם את הכסף שנלקח ממנו, בתוספת סכומי כסף אדירים שגזל השודד לפני כן, ורצה להסתלק.

ומה עם גופתו של השודד? העמיס אותה יהושע על עגלה שהייתה בסמוך, כפי הנראה של השודד, כיסה את גופתו בקש והתקדם לעיר היריד. 'שם', חשב בליבו, 'אראה מה לעשות עימה'.

בהגיעו לעיר היריד ראה יהושע התקהלות רבתי: השלטונות הכריזו על פרס כספי בסך עצום למי שיביא את השודד שאותו פגש לפני שעתיים - חי או מת. יהושע הדהיר את עגלתו לתחנת המשטרה המקומית שם הציג לפניהם את זכאותו לפרס וסיפר כיצד הרג את השודד האיום.

השלטונות אכן העניקו לו את הפרס המובטח, ומוזיאונים ואספנים נרעשו לשמע סיפורו וביקשו לרכוש את הגביע בהון תועפות. אך יהושע לא אבה בשום אופן. זה הקמיע שלו.

הכספים שלקח מן השודד, בתוספת הפרס הכספי שקיבל הפכו אותו למיליונר ברגע אחד. רכש יהושע סחורות רבות ושלחן כמעשה גביר בעמיו באונייה שתיסע לארץ הקודש, בעוד הוא מתארגן לנסיעה נוחה בתנאים מצוינים לארץ הקודש. שם סיפר לחבריו מי הוא רבם הקדוש ומה רב כוחו להושיע את ישראל.