חזק חזק וקטן

בתא האפור בבית הכלא ישבו בשעמום מוחלט גנב ומצורע. אחת לכמה ימים נשרה פיסת עור, או ניתק אבר נוסף, מגופו של המצורע שמחלתו תכפה והכבידה עליו, והוא השליכה דרך החלון בכדי שלא תרקיב בתא.

הגנב הביט בו בתימהון בכל פעם שפיסה כזו הושלכה בחוץ. לאחר מספר שבועות פלט גיחוך בקול גרוני עמוק ואמר למצורע: "קלטתי אותך! אתה משתחרר לאט לאט"...

* * *

שלושה מיני חיזוקים כתובים בפרשתנו – נהג לומר הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע: הראשון הוא מה שמתארת התורה בעת שהגיע יוסף לבקר את אביו החולה, נאמר שם "ויתחזק ישראל". השני הינו בסופה של קריאת הפרשה, מכריזים הציבור "חזק חזק ונתחזק". השלישי, מצוי הוא בהפטרה שאמר דוד לשלמה בנו: "וחזקת והיית לאיש".

מנהג מקובל הוא בכל מקהלות החסידים לאכול בסעודת שבת בבוקר מאכל העשוי מביצים ובצל קצוצים. מנהגו של הרה"ק רבי חיים מצאנז, היה להכין מאכל זה בסעודת השבת על שולחנו בעצמו, ולא הסכים שיכינוהו כמו שאר מאכלי השבת במטבח ביתו.

באחת השבתות התארח בבית ה"דברי חיים" מצאנז, הגאון רבי יצחק אהרן איטינגא, בראותו את מנהגו של הגאון לחתוך בעצמו את מאכל הביצים והבצלים, שאלו לפשר המנהג

לפוסק – ישנן הלכות רבות בקציצת בצל וביצים בשבת, לכן אינני סומך על אחרים

לבנש"ק – כל מאכלי השבת בגימטריא 7 (דג = 7, מרק = 7 בגימטריא קטנה) בצל הוא 14 בגימטריא, כאשר חותכים אותו צריכים לכוון שזה בכדי שייעשה 7. אין לסמוך על אחרים

לכפרי – אם חותכים את הבצל זמן רב קודם האכילה הוא מאבד את טעמו, לכן עושים אותו סמוך ככל הניתן לסעודה, ואין סמוך יותר מחיתוכו על השולחן.

נשוב לשלושת החיזוקים בהם פתחנו. נכדו של הרוז'ינאי, הרה"ק מבאיאן ביאר את דברי סבו הגדול בירידה לפרטים מעשיים.

אם נתבונן בכל שלושת החיזוקים שציין הצדיק מרוז'ין, נמצא שאין צורך להפוך עולמות בהחלטה הגרנדיוזית "לעשות מהפך בחיים ולהתחזק". ההיפך הוא הנכון. בכל אחד מצוין שההתחזקות כללה פעולה קטנה ומינימאלית ודווקא את זה התורה מדגישה.

אצל יעקב אבינו בעת חוליו ציינה התורה שהוא שכב על המיטה, וכשבא יוסף לבקרו "ויתחזק ישראל וישב על המיטה". בעת קריאת התורה המתפללים יושבים, וכאשר נשמעת אמירת "חזק חזק ונתחזק" הם עוברים למצב עמידה. גם דוד, כאשר ציוה את שלמה הוא מדגיש לו "וחזקת – והיית לאיש". וכיצד "נהיים לאיש"? ממשיך הפסוק ואומר "והלכת בדרכיו", ממצב של עמידה תעשה צעד נוסף ותתקדם פסיעה.

* * *

כננס על כתפי ענק, נוסיף עוד זווית בדבריו של הרבי מבאיאן שביאר את דברי הרבי מרוזי'ן:

החיזוק הוא אינדיבידואלי לכל אחד כפי מה שהוא צריך. באותה דרך וצורה בה ביאר הרבי מצאנז לכל אחד טעם שונה במעשיו, כפי מה שמקובל עליו ויערב יותר לאוזנו, כך לכל אחד יש את התחומים בהם הוא זקוק לחיזוק.

כפי שהדגיש הרבי מבאיאן, החיזוק אינו מוכרח להתבטא בצורה גרנדיוזית ומהפכנית, אלא לצעוד צעד קטן אחד קדימה, ובלבד שיבטא צעד זה התקדמות בהנהגת האדם – משכיבה לישיבה, מישיבה לעמידה, ומעמידה לפסיעה.

חיזוק קטן זה, יוביל אותנו בדרך ובקצב הרצויים, להשתחרר מן התחומים הבעייתיים בחיינו לאט לאט, אך לצמיתות.