האם רשאי הסוחר לשלם לפועל שתי חליפות פשוטות במקום חליפה יוקרתית אחת

מעשה שהיה כך היה:

יהודה הינו סוחר המייבא חליפות. ביום מן הימים קיבל 'קונטיינר' מלא בחליפות, וחיפש אחר מאן-דהוא שיעזור לו לפרק ולאחסן את כל החליפות. לפתע עבר במקום ראובן, פנה אליו הסוחר, והציע לו לסייע לו, ובתמורה הבטיח שיקבל חליפה. ראובן נענה בשמחה, ולאחר העבודה, העניק לו הסוחר חליפה יוקרתית שנמכרת ב-1000 שקלים!

כעבור שבועיים הסוחר קיבל קונטיינר חדש, ושוב חיפש אחר עוזר, והפעם עבר שמעון, ידידו הטוב של ראובן. פנה אליו הסוחר, והלה קיבל בשמחה את ההצעה. בתשובה לשאלת שמעון, "מה יהיה שכרי?", השיב הסוחר: "שכרך יהיה כמו שכרו של חברך ראובן".

העבודה הסתיימה, והנה ניגש יהודה ומסר לשמעון שתי חליפות! שמעון התפלא מאוד, מדוע החליט ליתן לי שתי חליפות. אך לאחר התבוננות קלה, הוברר העניין - היו אלו חליפות פשוטות. פנה אל יהודה וביקש שיחליף לו את החליפות בחליפה אחת יוקרתית, "הרי הבטחת לי שכר כמו שקיבל ראובן"!

אך הסוחר בשלו: "שוויה של כל חליפה כזו הוא 500 שקלים, ונמצא שקיבלת בדיוק כפי שקיבל חברך"!

לבסוף החליטו השניים להגיש טענותיהם לפני יודעי דת ודין...

תשובה      

דרשו רבותינו במסכת מגילה (דף ט"ז.) על הפסוק הנאמר ביוסף הצדיק: "לְכֻלָּם נָתַן לָאִישׁ חֲלִפוֹת שְׂמָלֹת וּלְבִנְיָמִן נָתַן חָמֵשׁ חֲלִפֹת שְׂמָלֹת (בראשית מ"ה, כ"ב), אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק (יוסף, שלעבד נמכר על ידי קנאת אחיו) יכשל בו (שיגרום קנאה בין האחים)? דאמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: בשביל משקל שני סלעים מילת (צמר נקי) שהוסיף יעקב ליוסף משאר אחיו (כשנתן לו את כתונת הפסים) - נתגלגל הדבר, וירדו אבותינו למצרים".

משיבה הגמרא: "אמר רבי בנימין בר יפת: רֶמז רָמז לו (יוסף לבנימין), שעתיד בן לצאת ממנו (מבנימין) שיצא מלפני המלך בחמשה לבושי מלכות, שנאמר (אסתר ח', ט"ו): ומרדכי יצא בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן".

והקשו המפרשים: הרי חזרה הקושיה למקומה, שכן עדיין שייך החשש שיקנאו האחים! סוף סוף קיבל בנימין חמש חליפות, ואם כן מה תירצה הגמרא, וכי היה על האחים להבין את הרמז שרמז יוסף לבנימין?!

ותירץ רבינו הנצי"ב בספרו 'מרומי שדה': חמשת החליפות שקיבל בנימין היו גרועות משל האחים, וכולם ביחד היו שוות בדמיהן, לחליפה אחת מהחליפות שקיבלו האחים, ומשום כך אצל האחים נכתב "חליפות" מלא, ואילו אצל בנימין נכתב "חליפת" חסר. ומה שנתן לבנימין חמש, היה כדי לרמוז לו על העתיד, כמבואר בגמרא. ואם כן לא היה לאחים במה להתקנאות, שהרי כולם קיבלו בשווה. (ומובא בכמה ספרים שכבר הגר"א פירש בדרך זו את הגמרא. וכן מבואר גם במהר"ץ חיות שם).

ואולי גם בנידון דנן נאמר כך: מכיון ששתי החליפות שוות בערכן לחליפה האחת, אם כן אין לשמעון תביעה על חבירו הסוחר משום שקיבל את כל שכרו.

האמנם?!

ובכן, כאשר הצענו את דברינו לפני מו"ר שליט"א, כתלמיד היושב ודן לפני רבו, אמר הרב כי למעשה נראה שיש לחלק, ואין הנידון דומה לראיה, וכדלהלן:

בנידון דנן מדובר על התחייבות של המעסיק כלפי הפועל, וההתחייבות היתה שישלם לו חליפה יוקרתית, והרי שתי חליפות פשוטות אינן שוות לפועל כחליפה יקרה, ולמשל אם ירצה למכור אותן כדי לקנות יקרה, בודאי שלא יקבל תמורתן את הסכום הנדרש (וגם אין לו זמן להתעסק במכירות), והלא כל הסכמתו לעבוד לא היתה אלא על דעת שיקבל לידיו חליפה יוקרתית, ולכן מסתבר שהמעסיק אינו רשאי לשלם לו בשתי חליפות פשוטות.

מה שאין כן בנוגע לדברי הגמרא במגילה, שם הרי לא קיימת "התחייבות", אלא כל מטרתו של יוסף היתה רק לדאוג לכך שלא תיווצר כאן קינאה, ואם למעשה כולם קיבלו חליפות בערך זהה, אין כאן מקום לקינאה!

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.