מעשה מצמרר: הבן הרים את הטלפון והזדעזע לשמוע את קולה של אמו שנפטרה לפני יומיים!...

מעשה שהיה ביהודי מאמריקה, שביום מן הימים התקבלה שיחת טלפון בביתו. מן הצד השני של האפרכסת נשמע קולה של מזכירת בית האבות בלונדון, בו שוהה אמו הישישה. המזכירה הודיעה לבן בצער רב אודות פטירת אמו. הבן שלא צפה כלל את פטירת אמו, משום שהיתה בריאה, נותר בהלם ובעצב עמוק. והדבר הקשה ביותר מבחינתו כעת, היתה עובדה שלא הורשה על ידי השלטונות לצאת ממדינתו, עקב טעמים שונים, ועל כן ביקש מהחברא קדישא בלונדון להביא את אמו לקבורה, כמובן, כפי ההלכה המסורה בידינו.

כעבור יומיים, בעוד האיש, שהיה בנה היחיד של המנוחה, יושב שבעה בביתו, צלצל לפתע הטלפון. "מדוע אינך מתקשר לשאול בשלומי יקירי?..." בקע קולה של גברת זקנה. האיש שלא אחז במה מדובר מיהר לשאול: "רק רגע, עם מי אני מדבר?", -"וכי שכחת אותי לגמרי, הלא אמך אני!...". הבן הזדעזע עד עמקי נשמתו עד שהתעלף... לאחר שהתאושש, גילה כי אכן מדובר באמו.

לא היתה זו תחיית המתים. מה התברר? - טעות מצערת אירעה במזכירות בית האבות. נודע כי הנפטרת לא היתה אלא חברתה היהודייה לחדר של האשה, ובשגגה החליפו בין שתי הנשים...

בבית האבות כעת ההרגשה היא מאד לא נעימה, היאך יודיעו כעת למשפחת המנוחה (האמיתית) אודות פטירתה, לאחר שכבר התקיימה הלווייתה והיא נקברה. בלית ברירה, ניגש המנהל להתקשר בדחילו ורחימו אל הבן הרשום בכרטסת כבנה היחיד של הנפטרת, והתחיל להסביר, תוך כדי התנצלות, כי האֵם שבקה חיים... "בסדר", קטע אותו הבן בלי לשמוע את ההמשך, "תדאג לשרוף את הגופה! את האפר תשלח אלי, עם החשבון...!"

המנהל ההמום, ביקש שוב את סליחת האיש, ובישר לו כי כבר הובלה אמו לקבורת עולמים, על ידי החברא קדישא.

"אמא ניצחה!!!", הפטיר הבן בזעם וירד מהקו...

צוות בית האבות החליט לחקור את הסיפור, והתגלה כי כל המקרה המשונה התנהל בהשגחה פרטית מופלאה. הסכיתו נא ושמעו: הנה התברר כי המנוחה היתה מסוכסכת מזה שנים עם בנה. בן זה השתמד, רח"ל, והפך להיות כומר קתולי. בכל פעם שהגיע לביקור, הודיע לאמו כי לאחר מותה ישרוף את גופתה, כפי 'המנהג המקובל'... אמו של בן הבליעל, בכתה לפני בורא עולם והתחננה שירחם עליה, ותזכה להגיע לקבר ישראל על ידי קבורה יהודית כדת וכהלכה, וכך עד סוף ימיה היתה מתמוגגת בדמעות באמירת תהילים ותחינות...

ויושב בשמים שמע, וניהל את העניינים בצורה מופלאה, עד שהגיעה הצדקת לקבורה יהודית, על פי כל הדינים וההנהגות, ועם קדיש וקבלות לעילוי נשמתה, על אפו ועל חמתו של בנה!...

יש לנו אבא גדול בשמים הסופר ומונה את כל צעדינו הנעשים תחת השמש, ומשלם שכר טוב להולכים בדרכיו, והכל-הכל נעשה ב'אצבע אלוקים' - בהשגחתו ובהכוונתו של בורא עולם, ואיש אינו יכול לעשות ולוּ את המעשה הקל ביותר, אלא אם כן נקבע כך בשמים!

הבן שאל אם לברך שהחיינו...

ומה השאלה שהתעוררה בעקבות המעשה? - הנה לאחר שגילה הבן כי אמו לא נפטרה, שיגר אל מו"ר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א את השאלה הבאה: מאחר ושמחתי עתה גואה בליבי, בעקבות הבשורה על אמי שלא נפטרה, האם רשאי אני לברך על כך 'שהחיינו', כמבואר בשולחן ערוך (או"ח סי' רכ"ב ס"א): "על שמועות שהם טובות לו לבדו, מברך שהחיינו. ואם הן טובות לו ולאחרים, מברך: הטוב והמטיב".

ולכאורה נראה שלא יברך, שהרי לא מצינו שיש לברך את ברכות ההודאה אלא על טובה ממשית שהגיעה לו, אך כאן הרי לא הגיעה לו שום טובה, רק שנודע לו שאירעה טעות, והיכן מצינו שמברכים על כך?! אולם, אמר מו"ר שליט"א בשם הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א, כי יכול הבן לברך משום שמחתו הגדולה, כדין ברכה על בשורות טובות!

והנה, דורשת הגמרא במסכת פסחים (נ"ו.): אמר רבי שמעון בן לקיש: וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים (בראשית מ"ט, א'), ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין, ונסתלקה ממנו שכינה. אמר, שמא חס ושלום יש במטתי פסול, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, ואבי יצחק שיצא ממנו עשו. אמרו לו בניו: "שמע ישראל (לאביהם היו אומרים), ה' אלהינו ה' אחד". אמרו, כשם שאין בלבך אלא אחד - כך אין בלבנו אלא אחד. באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

וביאר הגאון רבי ירוחם פערלא זצ"ל (בספרו על ספר המצוות לרס"ג, מילואים ב'), שטעם אמירת יעקב אבינו 'ברוך שם' היתה משום שיעקב אבינו ידע מקודם שבניו צדיקים ואין בהם שמץ פסול, אלא שמאחר שנסתלקה ממנו שכינה, חשב כי אולי בכל זאת יש באחד מבניו פסול, וכיון שאמרו לו בניו 'שמע ישראל', ידע שאין באחד מהם פסול, ונסתפק בזה אם צריך לברך כעת 'הטוב והמטיב', היות שהוא בכלל שמועות טובות, שצריך לברך עליהן ברכת הטוב והמטיב, או שמא אין מברכים אלא על שמועה טובה הבאה 'מארץ מרחק', כמו שכתוב בירושלמי בברכות (פ"ט ה"ב): מה ראו לסמוך בשורות טובות לגשמים, רבי ברכיה בשם רבי לוי, על שם 'מים קרים על נפש עייפה, שמועה טובה מארץ מרחק'. משמע, שאין מברכין אלא על שמועה טובה מארץ מרחק, ולא על דבר ידוע, אלא שנסתפק בה כרגע. ועל כל פנים, מעיקר הדין נתחייב יעקב אבינו בזה לברך ברכת הטוב והמטיב, אבל מחשש ברכה לבטלה, בירך: 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', (והסביר זאת על פי השיטות שבמקום ספק ברכה יש לומר במקום הברכה 'בשכמל"ו', אך הדגיש שעיקר הדין הוא, שניתן לברך באופן זה הטוב והמטיב).

ואולי ניתן ללמוד מדבריו אך לנידון דנן. וצריך עיון.

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.