פירסם את חבירו ללא ידיעתו, ובמקום שיגיעו קונים, הגיעו אנשי מס-הכנסה...

נידון הלכתי מרתק הגיע אל שולחנו של מו"ר שליט"א, על ידי שני רעים אהובים באחת ממדינות אירופה, שביום מן הימים פרצה ביניהם אש המחלוקת, ומעשה שהיה כך היה:

ראובן, עסקן ירא שמים, עמד לפני הפקת ספר-טלפונים חדש של חברי הקהילה היהודית, ולפני מסירת הספר לדפוס, גילה כי העמוד האחרון של הספר נותר ריק. מפיק הספר נזכר לפתע בשמעון, חבירו הטוב, העובד לפרנסתו כ'שיפוצניק', וחשב בליבו כי כעת הגיעה העת להכיר לו טובה ולהטיב עמו. פירסם ראובן בעמוד האחרון מודעת פירסום, לאורך כל העמוד כולו, אודות שמעון השיפוצניק, חינם אין כסף, וזאת, כאמור, ללא ששאל את פי חבירו קודם לכן, אם אכן רוצה בכך, שהרי מטרתו היתה להפתיע ולשמח את חבירו.

יצא ספר-הטלפונים לאור, וכעבור יומיים דפיקות אימתניות נשמעות על דלת ביתו של שמעון. פותח הלה את הדלת ומגלה לנגד עיניו את - - - אנשי מס הכנסה! "הגענו על מנת לעצור אותך", הודיעו. "על מה ולמה", תמה האיש, שטרם ידע אודות הפרסומת. -"הנה פירסמת את עצמך כ'שיפוצניק', ומצאנו כי אין לך תיק במס הכנסה... אדם שמפרסם כזו פרסומת ענקית, כנראה שיש לו הרבה עבודה ורווחיו גדולים!"

לבסוף הושת על שמעון קנס כבד בסך 10,000 יורו! מיהר האיש להגיע אל ראובן חבירו הטוב, המוציא לאור של ספר-הטלפונים, הגיש לפניו את ה"פסק" של בית המשפט, ואמר: "יקירי, אני מודה לך מאוד על המחשבה הטובה. אך כעת תצטרך לשאת בתשלום כולו, עד הפרוטה האחרונה! הרי על שכמותך, אמרו 'המברך רעהו בקול גדול, לקללה תיחשב לו' (ערכין ט"ז ע"א)..."

לעומתו, טען המפרסם, כי כל כוונתו היתה לטובת חבירו, אלא שהוא לא לקח בחשבון את האפשרות הזו שאנשי מס הכנסה ממתינים להפקתו של ספר-טלפונים שכזה, כדי לבלוש אחר כל המפרסמים ולבדוק האם הם משלמים מס כהלכה.

ונשאלת השאלה: האם חייב ראובן לשלם לחבירו עבור הנזק שסבב לו, או שמא פטור הוא?

תשובה

נאמר במסכת בבא קמא (דף נ"ו ע"א), שהמטמין את קמתו (תבואתו העומדת) של חבירו מפני האש, דהיינו שכיסה וטמן את התבואה בהתקרב האש אליה, וגרם על ידי מעשיו שבעל האש יהיה פטור מהנזק (שהרי עשה את הקמה לדבר "טמון", שאין חייבים עליו מדין "אש"), הרי המטמין פטור מדיני אדם, משום שלא עשה שום מעשה היזק בידים, ונעשה הנזק רק על ידי המדליק את האש, אך מכל מקום חייב הוא בדיני שמים, היות ומחמת מעשיו גרם הפסד לניזק, שהפך את התבואה ל"טמון" ועל ידי זה נפטר המבעיר מלשלם.

ומסבירה הגמרא שיש בכך חידוש שחייב בדיני שמים, שהרי היה יכול לטעון אותו אדם "אנא כסויי כסיתיה ניהלך" - כלומר, לא התכוונתי להזיק אותך כלל, אלא אדרבה, כיסיתי את התבואה עבורך, שלא תמהר להישרף באש, ואם כן אף בדיני שמים לא יתחייב, ולכן באה הגמרא ומשמיעה לנו שבכל זאת חייב.  

והקשו התוספות (ד"ה כסויי כסיתיה): "ואם תאמר, גלוי וידוע למקום למה נתכוין אם לטובה אם לרעה?", דהיינו, שואלים התוספות, כיצד סברה הגמרא לפטור את המכסה משום שנתכוין לטובה, הלא מכיון שאנו באים לחייבו בדיני שמים, גלוי וידוע לשמים אם אכן היתה כוונתו לטובה או לא?!

ומתרצים תוספות, שאין הכוונה שיכול להיפטר על ידי טענה זו שלטובה נתכוין, אלא אפילו במתכוין באמת לטובה, שעל ידי הכיסוי לא תמהר האש לשרוף, ויוכל להציל בעל הבית את תבואתו בתוך כך, מכל מקום בדיני שמים חייב על מה שגרם לחבירו הפסד, בכך שהפך את התבואה ל'טמון', משום שהיה לו להיזהר ולהעלות על דעתו שמא יבוא הפסד בכך לחבירו. נמצא איפוא, שלדעת התוספות המזיק ב'גרמא' חייב, על אף שדעתו היתה לטובה.

אולם, דעת הרא"ה והמאירי (הובאו בשיטה מקובצת שם) שאכן אם כוונתו לטובה, פטור, והגמרא עוסקת באופן שכוונתו היתה להזיק, (וגם באופן זה היה מקום לפוטרו מדיני שמים, משום שסוף סוף יש במעשה זה אף הצלה, לכן מחדשת הגמרא שמכל מקום חייב, היות ואין כוונתו לטובה).

ולכאורה בנידון דידן, שכוונתו של ראובן היתה לטובה, וההיזק שנוצר מחמת מעשיו אינו אלא 'גרמא' - באנו למחלוקת רבותינו הראשונים הנ"ל, אם חייב או פטור בדיני שמים.

ברם, למעשה אמרמו"ר שליט"א, כי נראה שבענייננו לכולי עלמא פטור ראובן, מפני שהשיפוצניק עשה שלא כהוגן בכך שלא שילם מס, כיוון ש'דינא דמלכותא דינא', וכפי שציוה רבינו הקדוש את בניו (פסחים דף קי"ב ע"ב): "ואל תבריח עצמך מן המכס, דילמא משכחו לך ושקלי מנך כל דאית לך" (שמא יתפסו אותך ויקחו את כל אשר לך).   

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.