ספה חדשה ששימשה כ"קן נחשים"

מעשה שהיה בבני זוג שרכשו מערכת ספות יוקרתית בעשרים אלף שקל. מספר ימים אחר כך, בעודם יושבים ומתרווחים על הספה, יצאו לפתע מתחתיה שני נחשים אימתניים... בני הזוג ההמומים התעשתו, ומיהרו להזמין לוכד נחשים.

הלוכד השתלט על הנחשים, והמשיך לנסות לאתר את המקום ממנו הגיעו. לאחר חיפוש ממושך, הוא הפך את הספה, והבחין בשני קרעים גדולים... התבונן פנימה ומצא נחש נוסף...

מיהרו בני הזוג להתקשר לבעל חנות הרהיטים, והודיעו לו בזעם, כי עליו להחליף להם את המערכת, וגם לשלם להם את הוצאות הזמנת הלוכד! לעומתם השיב בעל החנות: "הספה עצמה שנמסרה לכם אינה פגומה כלל. אני מוכן להשיב לכם רק את הבטנה ותו לא!"...

עם מי הדין?

תשובה

נאמר בשולחן ערוך (חו"מ סימן רל"ב סעיף ה'): "ראובן שמכר לשמעון בתים שיש לו בעיר אחרת, וקודם גמר המקח נכנסו עובדי כוכבים בבתים וקלקלו קצת מקומות ועשנו הכתלים ועקרו דלתות הבית והחלונות, ורוצה שמעון לחזור בו, וראובן טוען שכיון שהוא מום עובר, ינכה לו מן הדמים, כדי שיחזיר הבית לקדמותו ויקיים המקח - הדין עם ראובן. הגה: שהרי בית מכר לו ועדיין נקרא בית. וכן מום שאינו בגוף הבית, כגון שיש לאחר דרך עליו או אמת המים עוברת שם, מסלק המים והמקח קיים". ולכאורה היה מקום לומר שאף בנידון דנן המקח קיים, משום שהימצאות הנחשים הינה "מום עובר", וגם לכאורה מום זה אינו בגוף הספה.

ברם, כאשר הצענו את הדברים לפני מו"ר שליט"א, אמר כי למעשה נראה יותר שבנידון דנן המקח בטל, וחייב המוכר ליתן לבני הזוג ספה חדשה תחת אותה הספה, וטעם הדבר - כדלהלן:

מנת עדשים עם רוטב נחשים...

מסופר בירושלמי במסכת תרומות (פ"ח ה"ג): "חמרייא שרון בפונדקיא, אמרין לון הבו לן טלופחין, ויהבון, אמרין לון הבו לן תינן, ויהבון, אמרין לון קדמייא הוון טבין מהאילין, אמרין לון שזרתיה דחיוי אשכחנן בהון, ואיתכלעסון ומיתון". כלומר, מעשה בחמרים שנכנסו לפונדק, וביקשו שיתנו להם לאכול עדשים, ונתנו להם. בקשו לאכול עוד עדשים, נתנו להם, ואמרו החמרים, כי הראשונים היו טובים מאלו. הסבירו להם, שמחמת שמצאו בקדירת העדשים הראשונה שדרו של נחש, לא רצו ליתן להם עוד מעדשים אלו, ולכן נתנו להם עדשים חדשים. כששמעו זאת האנשים נבהלו מאד, וקצו במה שאכלו, עד שמתו!

ומכאן נוכל ללמוד אף לנידון דנן: הרי הספה נקנתה על מנת לנוח עליה ברוגע ושלוה, ועתה שנמצאו בה נחשים, היא מאוסה עליהם, משום שהיא מזכירה להם את המראה המבעית של הנחשים... ולפיכך צריך בעל החנות להחליף את הספה בחדשה.

ובנוגע לתשלום הוצאות הלוכד: נראה שאין בעל החנות חייב לשלם בדיני אדם עבור הוצאה זו, משום שהיזק זה אינו אלא גרמא בעלמא. ויתכן שאף בדיני שמים פטור, משום שלא היתה לו שום כוונת היזק, ולא היה לו להעלות על דעתו שיש קן של נחשים בתוככי הספה, ולכן נחשב לאנוס.

האם ניתן למכור שוב את הספה?

והנה, עתה הגיע בעל החנות ושאל: האם מותר לי למכור את הספה לאחרים, מבלי להודיעם אודות הנחשים שקיננו בהם? והמשיך לשאול: ואולי גם אוכל ליתן את אותה ספה בחזרה לאותה משפחה?...

והתשובה - אם אכן קיימת וודאות שאין שום חשש להימצאות נחשים בספה, בודאי שיכול למכרה לאחרים, ואף לאותה משפחה, באופן שברור לו שלא יגלו שמדובר באותה ספה. והטעם הוא, משום שכעת הספה אינה מאוסה, וכמו שמצינו במסכת חולין (דף ע"א.): "נהי דלא חזיא (ראויה) בפניו, שלא בפניו מיחזיא חזיא ליה", ופירש רש"י: "אם בלע חתיכה קטנה ולא לעסה, חזיא למי שלא ידע שבלעה". (ועיין גם בשו"ת שואל ומשיב מהדורה א' ח"ג סי' קט"ו, שכתב ש'בל תשקצו' אינו שייך באדם אחר שלא ראה את דבר המאיסות).

* * *

"הקב"ה יצילכם ממזיקים!"

מעשה ביהודי שבא לבקש ברכה להצלחה מהגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל. אמר לו הרב: "יהי רצון שה' יציל אתכם מן המזיקים!"

האיש לא הבין למה מתכוון הרב, וחשב שלא שמעו כראוי, וחזר וביקש ברכה. חזר הרב וברכו שוב: "הקב"ה יצילכם ממזיקים". יצא האיש ללא שידע למה נתכוון החכם.

באותו לילה, כאשר שב אל ביתו, ראה לפניו נחש גדול זוחל בתוך הבית. התעשת, לקח את מנעלו ונלחם בו, עד שהצליח לרוצץ את ראשו ולהורגו. עתה הבין את אשר ברכו החכם!  

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.