היהודי הנכבד היה נושא עמו את הגמרא הגדולה תחת בית שחיו לכל מקום...

וסיים מו"ר שליט"א את תשובתו ב'מחשבה אחת של מוסר':

למדנו אפוא, שזכותה של פרה יכולה להיות כה גדולה, עד שאדם גדול נקרא על שמה, שמו ומהותו הוא "בן הפרה", בזכות זה שגרמה לו לקירוב, הגם שלא ניסתה כלל לפעול בקרבו לכך. נוּ, כמה גדולה תהיה זכותו של אדם בעל בחירה, שגורם לאחרים להתקרב. הוא יגיע לשמים ויהא נדהם לגלות שפלוני ופלוני הם בניו, ויעמוד ויתמה: הם לא בניי! מעולם לא ילדתי אותם! אך יסבירו לו שהם קרויים על שמו, בעבור זאת שגרם להם לחסות תחת כנפי השכינה, ולוּ אם היה זה בדרך עקיפה, על ידי שהתנהג כבן נאמן לאביו שבשמים וקידש את שמו יתברך ברבים. עד להיכן תגיע זכותו?...

הוסיף הרב לספר: בעת בה הייתי מוסר שיעור בדף היומי בבית הכנסת הגדול בחולון, היה מגיע מידי יום ביומו אל השיעור יהודי יקר בשם ר' אלקנה לייסנר ז"ל. הלה, שהיה יהודי נכבד עד למאוד, ונשא במשרה חשובה, נהג בכל יום להגיע אל השיעור עם גמרא ענקית שלא ראיתי כדוגמתה, אותה היה נושא תחת שכמו.

פעם אחת שאלתי אותו: "ר' אלקנא, אני מתפלא מה מביא אותך לשאת עמך את הגמרא הכבדה מביתך. הלא בבית הכנסת ישנן גמרות רבות, ומדוע אם כן נאלץ אתה לטלטל עימך את הגמרא מן הבית? ואם זאת משום שאתה רוצה ללמוד דווקא מתוך הספר שלך - מדוע גמרא כל כך גדולה?"...

השיב ר' אלקנה תשובה כל כך נפלאה, ומתוך דברי התשובה שלו, אפשר ללמוד אלו מחשבות התרוצצו במוחו. "השיקול שלי, כך אמר, הוא לפרסם כמה שאפשר את לימוד התורה. זו הסיבה שאני משתדל לקחת את הגמרא הגדולה ביותר, כדי לגרום לכך שהכל יראוה. כשאני מגיע אל מקום עבודתי עם הגמרא תחת שכמי, רבים פונים אלי ושואלים איזה מן ספר זה, וכך אני מסביר להם ומנסה לקרבם אל לימוד התורה. וכן במשך היום, כשאני נצרך לצעוד ברחובה של עיר, את הגמרא אני מקפיד לשאת עמי, כדי שכולם יראו, ואולי בצורה זו יתעוררו עוד ועוד יהודים להגיע אל שיעורי התורה..."

ואכן, סיים הרב, ר' אלקנה זכה לקדש שם שמים בקרב לבבות רבים, והתרבו ספסלי בית המדרש בזכותו[1].

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.