האיש כתב בצוואתו ליתן 20,000 דולר לחבירו ול...כלב שהצילו אותו ממוות

נציג שאלה נוספת, מסוג השאלות המתעוררות בדורנו, שהונחה על שולחנו של מו"ר שליט"א:

מעשה היה באדם ישיש, שבעודו נם את שנתו, פרצה לפתע שריפה בביתו, עד שהשמיכה בה התכסה החלה להידלק. האיש, שהיה שקוע בשינה עמוקה, לא הרגיש שהאש מתפשטת, וכפסע היה בינו לבין המוות. מי שכן הבחין בדבר היה הכלב שלו... בשיניו הסיר את השמיכה, ונבח בקול גדול, עד שנכנס שכן והציל את הזקן מהמוות.

כעבור מספר חודשים הלך הזקן לבית עולמו, וכאשר פתחו את צוואתו, גילו דבר-פלא: האיש ביקש שיתנו סכום עתק של עשרים אלף דולרים "לשכני היקר ולכלב שהצילו אותי ממוות".

ונשאלה השאלה: כיצד יש להתייחס לצוואה שכזו? האם יש בזה 'מצוה לקיים דברי המת'?

תשובה

כשהגיעה השאלה המוזרה לשולחנו של מו"ר שליט"א, הרב עיין בה, ומצא גמרא, ממנה נוכל לבוא ולדון בשאלה?... ומסכת בבא בתרא נפתחה בדף קמ"ג ע"א:

דנה הגמרא במקרה שאמר אדם לחבירו "קני את וחמור", דהיינו, תקנה אתה והבהמה את נכסיי, האם חלה מתנתו וכיצד? ומביאה הגמרא שלש שיטות בנושא: א) רב נחמן אמר: קנה מחצה - על אף שהחמור אינו בר-קניין, בכל זאת האדם קונה חצי, שהרי כך אמר להם: 'תקנו שניכם, הבהמה מחצה ואתה מחצה', ולא איבד האדם חלקו בשביל החמור, משום שלא תלאן זה בזה. ב) רב המנונא אמר: לא אמר כלום - כל הנתינה מתבטלת, שהואיל ודעת הנותן היתה שיחול כל הקניין, הרי שלא היתה בדעתו לקנות לזה בלא זה, ומאחר והחמור לא קנה, גם האדם לא קנה. ג) רב ששת אמר: קנה הכל - שהרי כל בר-דעת יודע שאין חמור קונה, ולכן אנו משערים שכוונתו היתה שכל מי שיוכל לקנות משניהם - יקנה.

להלכה נפסק כדעת רב נחמן (שהלכה כמותו ב'דיני'), וזהו לשון השולחן ערוך (חו"מ סי' ר"י ס"ג): "אמר ליה: קנה נכסיי או חפץ פלוני אתה ובהמה זו - קנה הוא מחצה".  

ולכאורה, 'קני את והכלב', ו'קני את וחמור', שווים הם. נמצא איפוא, שהכלב לא קנה כלום, ונצטרך לקיים את מתנת הנפטר כלפי שכנו באופן שיקבל מחצית מן הסכום (10,000 דולר), ואת השאר יקבלו יורשי המנוח.

ברם, אמר מו"ר, כי בימינו יתכן ונפוץ הדבר אצל אומות העולם להשאיר 'ירושה' לכלב כהכרת הטוב, ואומות העולם נוהגים להשתמש בכסף לתועלת הכלב, דהיינו, רכישת מזון 'משובח', 'תנאי מגורים איכותיים' וכו' וכו'. ואם כן, בנידון דנן, שבמקום להכיר טובה לה' יתברך, שנתן בלב הכלב חכמה ותושייה למשוך את השמיכה הבוערת, הבין אותו אדם שמן הראוי להכיר טובה לכלב, נראה שיש לקיים את רצונו, ולהשתמש בכסף לרכישת דברים הנצרכים לכלב.

והנה, אילו היה אומר האיש שיַקְנו או יֵזַכו את הכסף לכלב, לא אמר ולא כלום, אבל מאחר שאמר 'תנו', ונתכוין מן הסתם להיטיב עם הכלב, כאמור, מסתבר שיש בדבריו ממש, ואמנם לא חלה זכייה של הכלב בממון, אך מכל מקום יש בזה מצוה לקיים דברי המת... 

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.