בירך על הפיל "משנה הבריות", והתברר כי כבר מת...

שאלה מעניינת הועלתה על ידי בחור שביקר בגן החיות. הנה כשהגיע הבחור למקום בו נמצא הפיל, התרגש מאד, משום שכעת עומד לברך על הפיל לראשונה בחייו את ברכת "משנה הבריות"[1].

והנה, הגיע הבחור וראה פיל גדול שוכב על האדמה. חשב בליבו כי אין כל מניעה מלברך על פיל ישן, ועמד ובירך בשם ומלכות "משנה הבריות". סיים את ברכתו, והבחין במנוף ענק, שנוטל את הפיל. "מדוע אתם נוטלים אותו מכאן", שאל את הצוות. והשיבו לו כי מדובר בפיל מת...

לאחר כמה רגעים הובא למקום פיל חדש, ונסתפק הבחור: האם עלי לחזור ולברך "משנה הבריות" על הפיל החדש?...

תשובה

יעויין בשו"ת אז נדברו (ח"ב סימן ד'), שכתב כי מסתבר שאין מברכים משנה הבריות על פיל וקוף כשהם מתים, משום שאינם נחשבים אז ל"בריה".

וחכם אחד שליט"א, ציין לדברי הגאון רבי ברוך אפשטיין זצ"ל, שסיפר בספרו 'תוספת ברכה' (פרשת בשלח עמוד 301), שבמוצאי שבת אחד, כשהיה בביתו של דודו וגיסו הנצי"ב מוואלאז'ין זצ"ל, במסיבת חכמים ואנשי מעלה, נכנס אל הבית אחד מתושבי העיר. ניגש אותו אדם אל הנצי"ב לשאול אותו שאלה בדבר שקרה לו, והתחיל לספר שיותר משתים עשרה שנה, אחר שעסק במסחר בשותפות שנים רבות עם איש פלוני, נתקוטטו שניהם עד אשר הוא נשבע שלא יביט יותר בפניו. וקיים דבר השבועה בכל תוקף. באותו יום שבא לביתו של הנצי"ב, מת חבירו, ועתה מבקש לראותו בפעם האחרונה, להביט בפניו, ולבקש ממנו מחילה, אך ירא הוא משבועתו שנשבע מלהביט בפניו. ושאל את הנצי"ב אם הוא רשאי להביט עתה בפניו?

ויפן הנצי"ב אל החכמים המסובים אל השולחן להגיד דעתם בזה, וכמעט כולם כוננו דעתם אל נקודה אחת: כי "אדעתא דהכי לא נשבע", ופלפלו בזה. ובהגיע לתור הגאון רבי ברוך אפשטיין זצ"ל, אמר, כי הוא מתפלא מאוד על כל הספיקות והחקירות והסברות בזה, אחרי כי אך שעות ספורות שקראו פתרון שאלה זו בתורה, בפרשת בשלח (י"ד, י"ג), בה מופיעה הבטחת ה': כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִיפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם. ושוב נאמר בהמשך הפרשה (י"ד, ל'): וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם. ויש לשאול: הרי כבר נאמר לבני ישראל לא תוסיפו לראות עוד את המצרים עד עולם, וכיצד אפוא ראו אותם לאחר מכן מתים על שפת הים?

הרי מבואר, כי סתם לשון ראייה מוסב על החי, ולא על המת[2]! ונוכל אפוא להסיק אף בנוגע לנדרו של האיש, שאין הנדר חל אלא לגבי ראיית אדם כשהוא חי ולא לאחר שכבר נפטר...

ומכאן אפשר ללמוד לנידון דידן, שדוקא על פיל חי יש לברך משנה הבריות, אבל לאחר שמת, הרי הוא כאבן דומם, ואינו נחשב יותר ל'בריה', ולכן אין לברך עליו משנה ה'בריות'...

ברם, כאשר הצענו את הדברים לפני מו"ר שליט"א, אמר כי מסתבר שלא יחזור ויברך שוב, משום שיתכן שאפשר לברך "משנה הבריות" גם על פיל מת הדומה לחי, באופן שלא מבחינים אם הוא ישן או מת, כיון שסוף סוף יש כאן להתפעל מנפלאות הבריות, שהוא הפיל, וגם כשהוא מת, אם לא מבחינים בו שינוי, אולי ברכתו חלה ולא יצאה לבטלה. (ויש להוסיף את מה שהביא המהרש"ם בדעת תורה סי' רכ"ו, שהרואה אילנות תלושים, אם הם מחדש ועליהם הלבלוב ולא נכמשו עוד, מותר לברך עליהם את ברכת האילנות)[3].

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.