בורא עולם, האם אתה מלך, אבא או חבר?

אין חולק על כך שצורת ההתייחסות שלנו לבורא עולם קובעת את כל יחסנו לתורה ולמצוות. היא קובעת את רמת הדבקות שלנו בה', את רמת התפילות שלנו, וגם את יחסנו האישי ליסורים ולקשיים שונים בחיינו. ה' מסתיר פניו מאיתנו בעולם הזה, ומי שחסרה לו ההשקפה הנכונה על אלוקים, קרוב לודאי שיפול במוקדם או במאוחר באמונה. נציג את הדוגמאות הנפוצות לכך.

מתחזקים בתחילת דרכם המתייחסים לה' בעיקר כמלך:

ישנם כאלו המתחזקים ומתקרבים לה' מתוך יראה, ומתוך הפחד מעונש. הרי חוק המלך הוא חוק ואין לעבור עליו, והדבר טוב ויפה לרבים מהם בתחילת הדרך, אולם, היצר הרע אורב להפילם. כיצד? מכיוון שהשקפה זו מבוססת על מידת הדין, היצר הרע יכול לגרום להם לחוש לעיתים שה' אינו נוהג איתם ב"צדק" המגיע להם לפי רמת דבקותם. מצד אחד הוא חייל המקריב את עצמו, מתאמץ ומדקדק בדרישות ההלכה, אך מצד שני הוא לא זוכה ל"משפט הוגן" לפי הבנתו. לדוגמה, כאשר הוא מרגיש שה' אינו משיב לתפילותיו לאחר שקיבל על עצמו קבלות שונות, או רואה שה' מקשה עליו לעובדו, ללמוד תורה וכו', למרות שהוא עושה הכול כדי להתחזק. כך היצר מחליש את האמונה, וגורם לו להרגיש שאין דין ואין דיין חלילה.

עוד אחת מדרכיו של היצר להפיל את המתחזקים מתוך יראה, היא לגרום להם לחוש שנאה עצמית לאחר שהם חוטאים ונופלים. הרי ה' הוא מלך רם ונישא, וכיצד מלך גדול וחשוב כל כך ירחם על מי שמורד בחוקיו ומבזה את כתר מלכותו? רבים נופלים בהשקפה זו, כי הם מרגישים שאלוקים מאוד רחוק מהאדם, אינו מבין לליבם, ואינו מרגיש בקשיים ובייסורים האישיים שלהם. מכאן נוצר פחד גדול מפני עונשים נוראים ואיומים בעולם הזה ובעולם הבא, הגורמים לחוש מיאוס במצוות ה"תובעניות", ובעיקר אכזבה קיצונית מעצמם. אכזבה הנקשרת באופן אוטומטי לדרישות של אלוקים מהם. אנשים עם השקפה שכזו עשויים להגיע לבסוף למסקנה השקרית שאבינו שבשמים דומה חס וחלילה לדיקטטור, ש"כולא" אותנו בעולמו עם דרישות מוגזמות, ומאיים עלינו בעונשים חמורים ואיומים ללא מוצא מדיניו הנוקשים. בדרך זו היצר הרע מוביל אותם למיאוס בחיים ומיאוס בדת ח"ו, וגורם להם להעדיף עולם ללא אבא...

ומהי האמת? ובכן, חז"ל כתבו במפורש שה' שופט כל אדם באופן אישי לפי רמת ניסיונותיו: "אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו, ואינו מבקש אלא לפי כוחן" (שמות רבה לד, א). עוד אמרו חז"ל: "יפתח בדורו כשמואל בדורו" (ראש השנה כה, עמוד ב), ללמדנו שהצדיקות היא יחסית לדור, ואף פסקו להלכה, שבשעת סכנה אסור לתלמיד חכם להציל את חייו על חשבון חייו של אדם פשוט ממנו - כי איננו יכולים לדעת מי חביב יותר בעיניו של הקב"ה (מקור ההלכה במסכת פסחים דף כה, עמוד ב). כך לימדו אותנו חז"ל שההסתכלות של ה' בכל אחד מאיתנו היא הסתכלות אישית ביותר ולא מבט חיצוני בלבד. ה' רואה ללב, וגם מי שנראה לנו כיהודי פשוט עשוי להתגלות יום אחד כצדיק בעל מדרגה גבוהה בגן-עדן. ה' מבין אותנו, ולכן גם שופט אותנו באופן האישי ביותר לטובתנו האישית, ולא באופן של "צדק עיוור" חס ושלום. ה' קרוב אלינו מאוד, מבין לליבנו, ואינו רק מלך גבוה ומרוחק במרומים.

מתחזקים המתייחסים לה' בעיקר ככח של אהבה חסרת גבולות:

מן הקצה השני נמצא כאלו המביטים על ה' כעל אבא אוהב ללא גבולות (השקפה המבוססת על מידת הרחמים), אלא שהיצר הרע מוביל אותם לחשוב בטעות שה' אינו דורש מאיתנו דבר בעולם הזה, כי אהבה טהורה ללא גבולות צריכה גם להיות אהבה ללא תנאים, לא כן? כך קורה שהתורה בעיניהם הופכת להמלצה אלוקית לא-מחייבת לחיים טובים יותר. הם בטוחים שה' ימחל להם על כל חטאיהם בעולם הבא, וחושבים שיום הכיפורים ניתן במטרה למחוק את כל חטאי השנה הקודמת, כדי שנוכל להמשיך ולחטוא... השקפה מוטעית זו (המבוססת בתחילתה על יסוד אמיתי) אינה מחזיקה מעמד זמן רב מידי, משום שבמוקדם או במאוחר ה' מנסה את האדם בייסורים שונים, לעיתים קשים מאוד, שמזכירים לו שה' ברא "גיהינום" גם על פני האדמה ולא רק בעולם הבא, ושיש בחיים גם לא מעט דינים, גזירות ועונשים. בזמן זה לפתע מתנפצת דמותה של "האהבה חסרת התנאים" שהייתה להם על בורא עולם, והיצר הרע גורם להם להרגיש לפתע שלקב"ה לא אכפת מהם חלילה, וכי הוא מפקיר אותם לאנחות... בדרך זו הוא מוביל את אותם לאיבוד הקשר עם אלוקים ומשכיח מהם את האהבה מלבם.

ומהי האמת? ה' ללא ספק אוהב אותנו אהבה נצחית ללא קץ, הרבה יותר ממה שאנו אוהבים את עצמנו. זוהי כידוע הסיבה שבשלה אלוקים ברא אותנו, מרצון אמיתי להטיב לנו, אלא שהטבה זו גם דורשת מאיתנו להשיג בכוחות עצמנו את שכרנו דרך קיום המצוות, כי אין שכר גדול יותר ממה שהשגנו בעמל ידינו. ה' הציב אותנו בעולם קשה עם ייסורים, קשיים וניסיונות, ונתן לנו בחירה בין טוב לרע במטרה שבאמצעותם נבנה את העולם הבא שלנו. כל הייסורים נועדו לטובתנו, ואף הגיהינום נברא רק במטרה לטהר את הנשמות מחטאיהן לפני כניסתם לגן-עדן שלמים ומתוקנים מכל חטא. ודאי שה' במהותו היסודית ביותר מלא אהבה ללא סוף, אך כדי לתת לנו אהבה אמיתית זו על ה' להעביר אותנו ניסיונות וייסורים, למרק את נשמותינו מהלכלוך המצטבר בעוונותינו מגלגול זה או מגלגולים אחרים, וגם לומר לנו הרבה פעמים "לא" או "לא עכשיו" כשאנו מבקשים.

חז"ל גינו מאוד את מי שאומר "ה' ותרן" (בבא קמא דף נ, עמוד א). זה שנאמר שה' מאריך אפו, אין פירוש הדבר שהוא מוותר על העונש, אלא רק שהוא אינו מעניש מיד כפי המגיע לנו וממתין עד שנשוב בתשובה. אך, כל העוונות נרשמים ואינם נעלמים ללא תשובה. יש לדעת שיום הכיפורים אינו מכפר למי שאומר בלבו מראש שיחטא ויתכפר לו (משנה תורה, הלכות תשובה, פרק ד). ה' נותן לנו את האפשרות לשוב בתשובה, מבטל גזירות ומקל עלינו מאוד את הדינים שהיו מגיעים לנו, אך אינו שוכח ממעשינו או מוותר על חטאינו, וכפי שאמרו חז"ל: "כל מעשיך בספר נכתבים" (אבות פרק ב, א). ה' הוא ללא ספק בעל אהבה ללא גבול, אך גם אבא אוהב שמאוד אכפת לו מהילד שלו, ועשוי לקחת את הילד לרופא ולהכאיב לו למען בריאותו.

מתחזקים המתייחסים לה' כחברם הטוב ביותר:

אין מישהו שקרוב אלינו בעולם יותר מאלוקים שברא אותנו ומקיים אותנו בכל רגע ורגע. מכיוון שכך, ישנם כאלו המתייחסים לה' בתור חבר קרוב מאוד: "אבא חבר". הם מתבודדים לעיתים קרובות, מדברים אל ה' בפתיחות רבה וכנה, ומגלים בפניו יתברך את מחשבותיהם ובקשותיהם. דבר זה הוא אכן נפלא מאד, אלא שגם כאן אורב היצר הרע, אשר גורם להם להרגיש שלמרות שה' מקשיב להם, הוא נותן להם את ההיפך ממה שביקשו. בנוסף, הוא אף מקשה עליהם את החיים וזאת לאחר שפתחו בפניו את ליבם... האכזבה שלהם היא גדולה מאד, ונוצר בתוכם הרושם שה' רוצה להתאכזר אליהם חלילה. הם מרגישים שתפילותיהם אינם נשמעות, ייסורים שונים מתרבים, ומכאן הם מגיעים למסקנה שה' לא מבין אותם, או שלא אכפת לו מרגשותיהם הכנים. כך היצר הרע מוביל אותם למרידה, וגורם להם להפסיק להתפלל ולהתבודד. הוא מכניס בליבם כעס תמידי על חברם ש"מרד באמונם", באהבתם הכנה ובכל שיחות הנפש שערכו עימו...

ומהי האמת? אין ספק שה' מבין ללבנו יותר מכל חבר, כי הוא הרי ברא את לבנו, וכל ניסיון שיש לנו - ניתן לנו ממנו יתברך. אין מי שמבין אותנו ומרחם עלינו יותר מה', ואין מי שמתעניין בנו יותר מה'. ה' הרי נמצא איתנו מאז שנולדנו, ואף לפני שנולדנו, והוא מכוון את נשמתנו בכל צעד ושעל בחיים. אלא שכמו כל אבא דואג, ה' יכול להגיד לנו לפעמים "לא" כשהוא יודע שהדבר יזיק לנו. ובשונה מחבר - ה' גם מעניש אותנו כשצריך לעורר אותנו להתפלל או להתחזק, או מביא עלינו ניסיונות וקשיים בהם נבחרנו להיבחן בעולם הזה, במטרה לבנות את העולם הבא שלנו מתוך הייסורים וההתחזקות בשעות קשות. מכיוון שה' הוא גם רופא הנשמות, עליו לבצע לעיתים ניתוחים כואבים. כל הדברים הללו רחוקים מלהיות מובנים בשכל, אך ה' עושה בראש ובראשונה את מה שטוב עבורנו - גם אם איננו מבינים אותו. ה' הרי יודע שכאשר יגיע היום ונעזוב את העולם הזה, נבין את כל מעשיו, ואז כולנו נאמר תודה. בעולם הזה מחובתנו לבטוח בו גם כשאיננו מבינים את דרכיו. ה' מבין אותנו יותר מכל חבר, אך הוא גם הרבה הרבה יותר מאבא-חבר. הוא גם בוחן ומנסה אותנו, כי יש לו תוכנית מיוחדת עבור נשמתנו, וגם כאשר איננו מבינים את דרכיו בעולם, הוא לא חייב לתת לנו הסברים או לעשות את מה שאנו מצפים שיעשה.

* * *

אז מהי ההשקפה הנכונה ביותר? כיצד אנו צריכים להביט על בורא עולם? האם נביט עליו כעל מלך רם ונישא בעל חוקים, דינים ועונשים, או כעל אבא אוהב ורחמן, הסולח ומוחל. או אולי כעל "אבא חבר" שממתין לשמוע אותנו ולמלא כל משאלות ליבנו בעולם הזה?

התשובה הנכונה ביותר היא שילוב של שלושתם יחד. ה' מתגלה בדרכים רבות, ולכל אדם הוא מתגלה בדרך המיוחדת לו.

משל מוצלח על כך, שיעזור לנו להבין, ניתן למצוא בסיפורי הילדים. בסיפור הילדים המפורסם "הקוסם מארץ עוץ", מסופר על ארבעה אורחים משונים המגיעים לפגוש את השליט הגדול ביותר בארצם הדמיונית, המוכר כקוסם הגדול בעולם. כאשר הם פוגשים בו, הקוסם נגלה בכל פעם בצורה אחרת בפני כל אחד מהאורחים. בפני הילדה המצפה לפגוש מלך חזק ומושיע, מתגלה הקוסם בדמותו של ראש ענק ומרשים, אך בפני הדחליל עדין-הנפש, מתגלה הקוסם בדמותה של פיה עדינה ונוצצת. בפני איש-הפח החזק והאמיץ, מתגלה הקוסם בדמותה של חיה גדולה וחזקה, ובפני האריה המחפש גבורה ואומץ, מתגלה הקוסם בדמות של להבת אש. בסוף הסיפור מסתבר שכל החזיונות היו רק למראית-עין, והקוסם ערך להם הצגה על מנת להסתיר את דמותו האמיתית. למרות שבסיפור המחזות היו מזויפים, נוכל למצוא שעצם הרעיון הציורי של התגלויות בדרגות שונות יכול לשמש לנו, לפחות בחלקו, כמשל לחיים.

האמת לאמיתה היא שה' נגלה אלינו באלפי דרכים שונות, אך, למעשה, הוא עצמו נעלה מכל תיאור והשגה שכלית. למה הדבר דומה? לאב הפונה לילדיו: לילד הקטן ביותר ישיב בחיוך והלצה וייתן לו מוצץ וצעצוע, בעוד את הילד הגדול יותר ישיב על ברכיו ויקריא לו ספר מעניין. את הנער הבוגר ידריך בעצות טובות וישבח אותו על מעשיו הטובים, וכך ינהג עם כל אחד מילדיו לפי דרגתו, כפי שאמר שלמה המלך: "חנוך לנער על פי דרכו" (משלי פרק כב, ו).

חז"ל סיפרו לנו על ההנהגות השונות של ה' עם בריותיו. כך לדוגמה אמרו חז"ל: "כל הגדול מחברו - יצרו גדול הימנו" (סוכה דף נב, א). פירוש הדבר, שאדם אשר נולד עם יותר כישרונות ויכולות להתרומם ולגדול בתורה, גם מקבל ניסיונות, יצרים וקושיות שרוב בני האדם אינם צריכים להתמודד איתם בחיים. ה' מתגלה לחכמים בדרך שונה ממה שהוא מתגלה לרוב האנשים, כי ניסיונם הייחודי דורש הנהגה מיוחדת עימם. מי שקיבל כלים גדולים, גם מקבל ניסיונות ברמה אחרת. כך ה' נגלה לכל אדם לפי דרגתו (ויש פעמים שהייסורים הקשים נועדו במטרה לגרום לאדם להתבגר ולצמוח באמונתו, כדי שיכיר שה' גדול ונשגב יותר מהבנתו, ויסמוך עליו, ומתוך שיתחזק באמונה בייסורים יגדל לאיש גדול יותר).

בסופו של דבר, עלינו לזכור, שבעולם הזה גם הצדיק הגדול ביותר דומה לילד קטן בפני ריבונו של עולם, כי אין אדם המסוגל להשיג את ה' כפי שהוא באמת. אך, לאבא שבשמים יש הרבה ילדים, והוא פונה לכל ילד בדרגתו המתאימה לו.

התורה גילתה לנו שאין לבורא יתברך דמות, ולכן אסור לעובדו בשום סמל או צורה. כך ידע תמיד עם ישראל, שה' נשגב מכל דמות ומחשבה אנושית. לאחר שידעו זאת, נגלה ה' בפני הנביאים השונים לפי הצורך בדרך משל ונבואה. כך, לדוגמה, משה רבינו ראה את אלוקים על הים כגיבור מלחמה, אך מאוחר יותר ראהו כשליח ציבור עטוף בהר-סיני. בכל מקום לפי המשמעות שנצרכה בו. הנביא דניאל (פרק ז, ט) מספר שראה את הקב"ה "לבושיה כתלג חיוור", בעוד הנביא ישעיהו (פרק סג, א) מספר שראה את ה' בחיזיון "חמוץ בגדים מבוצרה", תיאור שנועד לסמל בדרך משל את קושי הדור.

לאלוקים, כמובן, אין דמות ואין צורה, והוא רק הציג את רצונו בפני הנביאים השונים בדמות המתאימה ביותר לכל נבואה. בישעיהו (פרק ו, א) נאמר "ואראה את ה' ישב על כסא רם ונשא", וביחזקאל נאמר (פרק א, כו) נאמר "כמראה אדם עליו מלמעלה". הנביאים ידעו את הכוונה והמשמעות שבכל אחד מהגילויים של ה' בחזיונותיהם, ומפרשי המקרא מסבירים אותם.

* * *

ה', למעשה, עושה עימנו חסד בכך שהוא מדבר איתנו בדרגתנו האנושית - במיוחד דרך התורה שמסר לנו, שבאמצעותה נוכל להכיר את רצונו. חז"ל אמרו שדיברה תורה כלשון בני אדם, ועלינו להודות על כך, כי אלמלא ה' דיבר איתנו בשפתנו האנושית, לא היה בכוחנו להתקרב אליו.

אנו אמנם רחוקים מלהבין את רצונו של אלוקים ומהותו, אך נוכל לשמוח בעובדה שאלוקים ללא ספק מבין אותנו. הוא ברא אותנו, את רגשותינו, יצרינו ומחשבותינו, וכל דבר שאנו מבינים ומרגישים. ה' מבין אותנו לחלוטין, הרבה יותר ממה שאנו מבינים את עצמנו, והוא יודע מה טוב בשבילנו. לכן לא קיימת באמת התייחסות אחת ויחידה לבורא עולם, כי יש אינספור דרכים בהכרת האלוקות, בקרבה אליו, וגם במידת הרחמים והדין שבהם נוהג ה' עם בני אדם בדרגות אמונה שונות.

בכתבה הבאה בע"ה נעסוק בשאלה, האם ה' המסתתר מאחורי ההנהגות השונות דומה יותר למלך או לאבא, לחבר קרוב או לשופט, ומהי ההשקפה הטובה ביותר כדי להתחזק באמונה ולא לאבד את אהבתנו אליו גם בשעה של קושי וניסיון.