ירושלמים מספרים: כך נערכים לסופת השלג

לא פשוט להיות ירושלמי בימים אלו, ולו רק בשל העובדה שאין עגלות פנויות בסופרים... הבהלה לקראת סופת השלג שעושה דרכה במהירות לכיוון ישראל, מציפה את הפוסט טראומה מהשנה שעברה, בה נרשמו נזקים כבדים וחוויות איומות מימי הסופה. הפעם, כך מקווים לפחות הירושלמים, נהיה ערוכים כהוגן מראש, אפילו לשלושה ימי מצור.

היכנסו לתחזית הצפויה בימים הקרובים 

 מעבר למדור חדשות – כל החדשות, המבזקים והידיעות.

את פייני אני תופסת בדרכה ללימודים באוניברסיטה העברית. פייני הגיעה רק השנה לגור בירושלים, לאחר שגדלה וחייתה בחיפה שנים רבות. הילדים שלה לא ממש יודעים איך בונים בובת שלג, והאמת שגם היא לא.

קונים מצרכים בירושלים (אילוסטרציה: פלאש 90)

"מורגש שהולכת להיות סערה", היא אומרת לי. "הרוחות סוערות ומעונן, אבל סך הכל הבוקר עוד הייתה שמש", היא צוחקת. "אני עדיין לא מבינה את העיר הזאת, באמת. כבר ארבעה ימים רק מדברים על השלג, ובבית הספר של הילדות יש קו מיוחד לעדכונים בנושא. אפילו המיילים מגיעים אלי עם סיומת שלא פגשתי קודם מעולם, כאילו יש כאן שפה מיוחדת: 'תיהנו מהשלג', וכד' יש גם מייל מיוחד שמקבלים מהאוניברסיטה בזמן שלג, אז כבר מסוף השבוע הקודם יש דיונים, האם נקבל את המייל? בסוף קיבלו..."

מה היה הכי מוזר לך בהכנות לסערה?

"היום הילד הגיע מהתלמוד תורה עם דף קשר. הסתכלתי עליו, הסתכלתי על הדף, הסתכלתי רגע בלוח, היום רק יום שלישי. פתאום קלטתי – מבחינתם נגמר השבוע. אבל יכול להיות שהם פשוט מנוסים, ואני ממש לא, אבל אני מסתכלת ואומרת, נו, יהיה מה שיהיה".

נערכתם באופן מיוחד?

"תראי, קנינו יותר חלב, הרבה נרות, ממתקים לילדים, עשינו קניות מרוכזות של אוכל, בעיקר מוצרי בסיס, פשוט כי הבנתי שזה מה שצריך. מהלחץ גם ערכנו כבר קניות לשבת. מאתמול בלילה אני קוראת המון עצות, כמו למשל להשאיר ברז מים חמים מטפטף כדי שלא יקפא ואז יתפוצץ. אני לומדת מה לעשות ואיך. אין לי את הלחץ של הירושלמים, כי לא הייתי במצב כזה מעולם. עבורי זו אטרקציה. אני לא לחוצה מזה, אין טעם להילחץ, אלא פשוט מתכוננים, נערכים, אולי ההיסטריה שסביבי היא המצב הנכון? אני לא יודעת. אדע זאת אחרי שלושה ימים שהילדים יהיו בבית... אני אישית כבר ממש מחכה שהשלג יגיע".

חטיפות מכל הבא ליד: יום חג לבעלי העסקים

דניאל, צעיר ירושלמי, פותח את השיחה בהצהרה: "אני מוכן למצור"! אני מנסה להבין האם הוא רציני או צוחק, ומגלה שכנראה משהו אי שם באמצע, כי מי באמת יודע מה יהיה? "כולם מדברים על הסערה, בינתיים היא רק בתקשורת", הוא אומר. דניאל לא התעלם מהאזהרות, והוא מוכן בכמה אופציות. "יש לי ביגוד תרמי שיחמם אותי, וקניתי מצרכים נוספים לבית. אומנם את אלו שאני קונה בדרך כלל, אבל אולי קצת יותר - כמובן לא ברמה של לאגור מזון".

אתה מזהה סביבך פאניקה?

"יצא לי להסתובב ברחוב, ובהחלט ראיתי פאניקה. אנשים מעמיסים בחנויות המזון, השוק היה מלא כאילו סוף שבוע, אנשים חוטפים דברים כאילו מלחמה - כאילו עוד יום לא יהיה אוכל למשך חודש". בסך הכל נשמע מוגזם, אבל קשה לשפוט אנשים שטראומת השלג דאשתקד, חקוקה היטב בראשם. "אפשר להבין את האנשים", מסכים דניאל. "בכל זאת הם עדיין בטראומה משנה שעברה, השוק הזה שאי אפשר לזוז בתוך עיר נצורה - נתן את אותותיו. אני אפילו מכיר אנשים שמקדימים לברוח מירושלים כדי לא להיתקע בה לסוף השבוע. לדעתי יש יותר היערכות השנה,  אבל מן תחושה כזאת שבסוף תבוא איזו סופה מסכנה שתשאיר אותנו צוחקים על עצמנו. עברתי היום ליד חנות שמוכרת ביגוד תרמי, חנות קטנה שבקושי דורכת בה רגל אדם. היום היא הייתה מפוצצת, אנשים חוטפים כפפות, אביזרים, ואתה מסתכל מהצד ואומר לעצמך: 'איזה יום חג לבעלי העסקים – הם בטוח מרוויחים מהסערה הזו'".

דוד אדמון, תושב צפת שעובד כל השבוע בירושלים, יוצא היום חזרה לצפת שלא על מנת לחזור עד השבוע הבא. "לא רק שקיים סיכוי שלא אוכל לצאת מירושלים", הוא אומר, "אלא גם לחץ שלא אוכל להיכנס לצפת". גם אצלו בבית נערכו, לא בהיסטריה, אבל קיים לחץ, "אפילו הילדים שלי לא רוצים את השלג הזה. הם זוכרים את הפאניקה של שנה שעברה, את הנזקים, ומבקשים מה' שיוריד קצת שלג וזהו..."

בינתיים הוא מקווה שהזמן הזה של החופשה הכפויה תנוצל לפחות למטרות טובות. קצת משפחה, קצת עבודה דחופה, כי השגרה לחלוטין משתבשת.

"אנשים מתקשרים לבקש בקשות כבר ליום חמישי"

"ירושלמים תמיד קצת אדישים", אומר אלי פולק, מאיחוד הצלה בירושלים. "ושנה שעברה הם חטפו, אז השנה הם לא כל כך אדישים. רואים היסטריה ברחובות. אנשים זוכרים למשל שלא היו חלות לשבת שנה שעברה, אז היום ראינו כבר מאפיות שאפו חלות, שאנשים ייקחו ויקפיאו".

בשכונות שבהן היתה בעיה עם החשמל, יש גם היסטריה בנושא הזה. "יש אנשים שהתארגנו על גנראטורים, פנסים רבי עוצמה, אנשים קנו בגדים תרמיים, יש שכונות שיש בהן גנראטור של שבת, אז כבר תיאמו מראש שיוכלו להשתמש וכיצד. בהחלט רואים היערכות, ויציאה מהאדישות, אבל שכונות שבהן לא היו בעיות חשמל, כן תהיה אדישות בנושא".

פולק מזהה את ההיסטריה גם בחנויות המשחקים: "תחשבי מה זה, הילדים בבית, שיהיו בריאים, הורים בבית, זה שלושה-ארבעה ימים שכולם בבית, מה עושים עם תעסוקה? אז יצאו לשלג וחזרו, מה הלאה? לפעמים גם אין חשמל, אז אין שום עזרים אלקטרוניים, או בתים רבים שמתוך עיקרון לא משתמשים באמצעים אלו? מה עושים כל כך הרבה זמן? אז אנשים קונים משחקי קופסה וכד', שתהיה תעסוקה.

גם בתור אדם שעומד בתוך ארגון הצלה גדול, מזהה פולק דברים שלא בטוח תוכננו מראש. "חולה סכרת שלא קנה תרופה והיא עומדת להיגמר. מאיפה ישיג בית מרקחת? אז גם כאן, מי שמכיר ויודע, כדאי לעשות מאמץ לבדוק שכמה שיותר אנשים יהיו ערוכים".

פולק סבור שעל אף היציאה מהאדישות, בטוח תהיה עבודה רבה. "כבר עכשיו אני אחרי עשרות שיחות שקיבלתי. אדם שנוחת מחר משוויץ כי אמרו לו שאביו נוטה למות, הוא מבקש שייקחו אותו לבית חולים. כלה שנישאת, ורוצה שיגיעו לחתונה שלה, אנשים שיש להם טיפולים שנקבעו לימים אלו, הרבה מאוד בקשות וצרכים. כמובן שאם יהיו מקרים מצילי חיים – אנחנו לא נסיע כלה באותו זמן, אבל אנחנו נערכים, רושמים את כל הבקשות, וכרגיל, נעשה ככל אשר ביכולתנו לעבור את הסערה הזאת בעזרת ה' – בשלום".