בבוקר שלאחר החתונה דפק ערבי על הדלת ואמר לחתן: "אני חמיך"...

מעשה מצמרר סיפר מו"ר שליט"א:

באחת הלילות, בשעה 2 בלילה, העירה אותי רעייתי ע"ה, ואמרה שהיא שומעת אשה בוכה ליד דלת ביתנו. ניגשנו לדלת, ומצאנו לפנינו נערה בוכייה. שאלנו אותה מי היא, ומדוע תבכה. סיפרה הנערה כי היא כלה שהתחתנה אתמול, וכבר הספיק בעלה לעזוב אותה וחזר לבית הוריו.

ממשיכה הנערה לספר: בבוקר שלאחר החתונה, נשמעו דפיקות בביתנו. בעלי החתן פתח את הדלת, ופגש שם לתדהמתו אדם ערבי החבוש בכָּפִייה לראשו.

"מה אתה מחפש כאן?", שאל החתן. "נעים מאוד", השיב הערבי, "רציתי רק לבשר לך שאני חמיך!..."

החתן התחלחל ורעדה אחזתהו. הוא הבין כי אימה של כלתו נישאה לערבי זה, כך שלא פחות ולא יותר יש לו "שווער" (חותן) ערבי... מאוחר יותר התברר שהאמא עזבה כבר את הערבי, ודוקא משום כך ביקש הערבי לנקום בצאצאיה, ולקלקל את שידוכיהם, ו'בישר' לחתן הטרי שאם הוא רוצה לדעת מי הוא חותנו, שלא יחפש אותו בבית המדרש, אלא בכפר הערבי... בתוך דקות ספורות לא היה כבר החתן בבית, וברח לבית הוריו. (יצויין, שעוד לפני החתונה ידע החתן ש'יש בעיה' עם אביה של הבת, אבל כיון שגם לחתן היתה בעיה מסוימת, הוא לא בירר דיו את העניין).

המשיך מו"ר שליט"א לספר: הכלה האומללה הגיעה לביתנו כדי שנעזור לה להחזיר את בעלה לביתם. ביררנו את כתובתו המדויקת של הורי החתן, וקראנו לאחד מתושבי השכונה, שידענוהו כמתאים למשימה זו, וביקשנו ממנו שיביא את החתן לביתנו.  

והחתן הגיע.

כיון שהיה בן תורה מובהק, טען החתן, שמאחר ומדובר בעניין כה מזעזע, נראה לו שיש כאן 'מקח טעות', והקידושין לא חלו! אך על כל פנים אמר למורינו הרב שליט"א, שיעשה כפי אשר יורה לו...

תשובה

השיב מו"ר שליט"א:

מבואר במסכת יבמות (דף מ"ה ע"א), כי ולד שנולד מנכרי ובת-ישראל, דינו הוא שכשר לבֹא בקהל (אך פגום לכהונה). ומספרת הגמרא, שבא לפני רב יהודה אדם שנולד מבת ישראל ואביו היה נכרי, ושאל בעצתו, מה לעשות כדי לשאת אשה, היות ובנות ישראל מסרבות להינשא לו. ענה לו רב יהודה, שילך למקום שאין מכירים אותו ולא יגלה את מוצאו, או שישא בת ישראל הדומה לו, שנולדה לאם יהודיה ולאב נכרי. וגם רבא, כאשר בא לפניו בחור עם בעיה כזו, יעץ לו לצאת לגלות במקום שאין מכירים אותו, ושם יתנו לו בת ישראל כשרה.

נשאלת השאלה: היאך האמוראים השיאו עצה כזו שכרוכה בגניבת דעת והונאת הבריות?

על שאלה זו עמד מרן הסטייפלר זצ"ל, בספרו "קהילות יעקב" (יבמות סימן מ"ד), ותשובתו (בין השאר) היא: נכון שלכתחילה אף בת ישראל לא תסכים להינשא לבן לאב נכרי, אולם, בדיעבד לאחר שכבר נישאו ונתקשרו זה לזו בחיבה, יש להניח שלא תסכים הכלה להתגרש כשיוודע לה זהות בעלה, מאחר והזיווג קשה כקריעת ים סוף, והגירושין קשים הם מאד, ומי יודע מי יזדמן לה עוד... ולכן אף שבנות ישראל מסרבות לכתחילה להינשא למי שאביו גוי, בכל זאת, מאחר ובדיעבד בת ישראל שכבר נישאת לאחד כזה לא תדרוש גט, אין הוא חייב לגלות שאביו גוי, הואיל ובדיעבד לאחר שכבר נישאה לו, לא תדרוש להתגרש ממנו, (אלא אם כן מדובר במום גמור אשר יודע שמחמתו לא היתה מתרצית בשום אופן), ונמצא שלא נחשב הוא ל"גונב-דעת" בזה שלא גילה את זהותו, ואין בזה איסור הונאה, (אלא אם כן נשאל על כך במפורש, שאז אסור לו לשקר).

וביאור הדברים הוא, שכל מקח טעות הוא באופן שאם היה יודע מתחילה את פרטי המום, עם כל התנאים והמעלות שבחפץ, ואף על פי כן לא היה קונה את החפץ, זה נחשב למקח טעות. אבל כאשר אנו אומדים את דעתה של האשה (או של האיש), שאפילו היתה יודעת מתחילה, עוד לפני הנישואין, את עובדת גיותו של אבי בעלה, בכל זאת היתה לוקחת בחשבון את כל המעלות של נישואיה, כפי שהיא רואה אותם כיום, שבעלה טוב ומכבדה, ואביו הגוי אינו משבש כי-הוא-זה את חייהם המשותפים, וקשה זיווגם, וקשין גירושין וכו', אנו אומרים שבדיעבד מן הסתם היתה מסכימה להינשא, ולפיכך אין זה מקח טעות, ואף אינו צריך לספר לה על כך מתחילה. ונמצא אפוא, שאף בנידון דנן אין כאן 'מקח טעות', אלא הקידושין של בני הזוג חלו!

וסיים מו"ר: החתן שמע את דברינו, ובס"ד קיבלם בשמחה, ולפנות בוקר נשמעה בביתנו שירת 'עוד ישמע בערי יהודה'...

כעבור תשעה חודשים נולד בשעה טובה בנם הראשון של בני הזוג, והם החליטו לקרוא לו "יעקב-ישראל", על שם מרן הסטייפלר, כי בגלל דבריו (דלעיל) הסכים החתן לשוב לרעייתו... ושמענו כי כיום הוא בחור מוצלח עד למאוד...

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.