הניח בגדו על גבי תנור חבירו שהופעל ע"י שעון שבת, והחדר עלה באש

שאול נשאל מו"ר שליט"א בשאלה מרתקת בדיני נזיקין, שהתעוררה בין שני בחורים, ראובן ושמעון:

שני החברים הינם שכנים לחדר בפנימייה. לראובן, שסובל מאוד מקור, יש תנור חימום חשמלי, ובערב שבת חיבר את תנורו לשעון שבת, באופן שידלק באמצע הלילה.

והנה, נכנס שמעון לחדר, ולפני שהלך לישון, תלה על גבי התנור הכבוי את בגדו, ולא שם לב שהתנור מחובר לשעון שבת.

באמצע הלילה השעון הפעיל את התנור, ו...הבגד נשרף, ועמו כל תכולת החדר!

ובאו הבחורים לפני מו"ר שליט"א, וביקשו לשאול: האם ראובן חייב לשאת בנזק, היות ולא סיפר לשמעון אודות הפעלת תנורו, או שמא שמעון ישלם את הנזק, משום שהניח שם את בגדו מבלי לחשוב שמא החשמל יפעילנו?

תשובה

השיב מו"ר שליט"א:

מסתבר ששניהם פטורים, שאמנם שמעון אשם בכך שלא חשב על כך שראובן יפעיל את החשמל, אך בכל זאת לא הזיק בידים אלא בדרך גרמא, ויעויין בחזון איש (סימן ל"ח סק"ב) שכתב: "נראה שאם שלב את השעון לכפות המנעול של החשמל בשבת, בשביל שיכבה לזמן ידוע, חשיב גרמא, ואין בו איסור דאורייתא, דהוי כגודר בכלי חרס חדשים, דעדיין חסר מעשה של חילוק השעון ונולד כח שני". וכך גם בענייננו.

אולם בדיני שמים מסתבר ששמעון חייב, משום שדומה הדבר למבואר בשו"ע (חו"מ סימן תי"ח ס"ט): אחד הביא את האור ואחד הביא את העצים, המביא את העצים חייב, וגם במקרה דנן, ראובן כיוון את החשמל, ושמעון בא אחריו והניח את הכובע, והשני אשם יותר מהראשון.

המנקה הניח את התנור על המיטה ו...

מעשה דומה אירע בבחור שחיבר בערב שבת את תנורו לשעון שבת. והנה, הגיע המנקה לחדר, ולפני שהתחיל בשטיפת הריצפה, הרים את כל החפצים שעליה והניחם על גבי המיטות. בין השאר הרים גם את התנור והניחו על המיטה, משום שראה שהוא כבוי. לאחר שעזב המנקה את החדר, התנור, שנשאר על המיטה, נדלק, ונשרפה כל המיטה וכל החפצים שבחדר!

ושם הורה מו"ר, שהמנקה פטור אף מדיני שמים, משום שלא נתכוין כלל להזיק, ועשה את מה שמוטל עליו, שהרי כך הוא המנהג אצל עובדי הניקיון, שמניחים חפצים המפריעים לעבודתם על גבי המיטות, ולכן יש לפטור אותו אף מדיני שמים. מה שאין כן בנוגע למקרה הראשון, בו שמעון המניח את הבגד פשע קצת במעשיו, שהרי התנור אינו 'מתלה' לבגדים, ומכיון שאין לו רשות להניח כאן חפציו, היה עליו להעלות על דעתו שיתכן שיצא מכך נזק.

ובנוגע לבחור בעל התנור, היה מקום לחייבו לשלם את הנזק שנוצר מחמת תנורו, מצד חיוב 'אש', וכמו שלמדנו בגמרא (ב"ק דף ו'.), שהמניח אבנו סכינו ומשאו בראש גגו, ורוח מצויה הוליכתם והזיקו - חייב בתשלומי נזיקין, משום שדומה הדבר לחיובי ה'אש' שחייבה התורה את המבעיר לשלם, כאשר היא מתפשטת ומזיקה, (והרי זה כ'גירי דיליה' - כחיצים שלו). ולכאורה הוא הדין בענייננו.

אך מו"ר שליט"א אמר, שאף את בעל התנור יש לפטור, משום שההיזק שנוצר מחמת תנורו נחשב הוא בגדר 'רוח שאינה מצויה', היות והמנקה אינו מגיע באופן קבוע, וגם כשמגיע לא תמיד מניח את כל החפצים על המיטה, ואולי בכלל היה מבחין המנקה שהתנור מחובר לחשמל, וכו', וב'גרמא רחוקה' כזו יש לפטור את בעל התנור.

(ואגב, במקרה השני, שלמעשה גם המנקה וגם בעל התנור היו פטורים, ניגש הניזק למו"ר ושאלו: אם כן מי ישלם לי את הנזק? השיבו מו"ר: הקב"ה שכתוב בו 'ובאש אני עתיד לבנותה' ישלם את כל הנזק שנגרם לך).

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.