נָדר בעת צרה לשאת יתומה, ונזדמנה לו יתומה עשירה

לפני כמאתיים שנה אירע המעשה.

בחור צעיר חלה ונטה למות רח"ל. נדר הבחור נדר לאמור, אם יהיה אלוקים עמדי וירפאני - אשֹא לאשה בחורה יתומה. ה' יתברך שמע לתפלתו, וקם הבחור ממיטת חוליו לחיים טובים.

פנה הבחור אל השדכן וביקשו למצוא עבורו שידוך הגון, אך כמובן, בתנאי שתהיה המשודכת יתומה. "באת בזמן", קטעו השדכן, "זה ממש 'שידוך מן השמים'!! בדיוק היום שמעתי על נערה יתומה. לא סתם יתומה, מדובר בעשירה גדולה שירשה מאביה הגביר נכסים רבים, כסף וזהב... כדאי לך להזדרז משום שרבים מתדפקים על דלתה..."

ועתה נפש הבחור לשאול הגיעה: האם בנשואי יתומה כזו, אקיים את נדרי?

צדדי הספק: מצד אחד אומרת התורה בפרשתנו "כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן" (שמות כ"ב, כ"א), ואיסור זה כולל אפילו אלמנתו ויתומיו של מלך, (כמבואר ברמב"ם פרק ו' מהלכות דעות הלכה י'). וכן איסור "לֹא תַחֲבוֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה" (דברים כ"ד, י"ז), נאמר בין על אלמנה ענייה ובין על עשירה, ולכן יש מקום לומר שאם ישא יתומה כזו, יקיים בזה את נדרו, כי גם היא בכלל "יתומה". אך מאידך, כשהבחור נדר בעת צרה, כוונתו היתה להגן ולתמוך בעד יתומה ענייה, לעשות עמה צדקה וחסד בין בגופו ובין בממונו, כיון שאין לה תובעים, ומסתבר שלא נתכוין ליתומה כזו, שתוכל למצוא את זיווגה ולהתקדש ללא קשיים, וגם אלולא הנדר, מן הסתם שהיה חפץ הבחור לשאת אותה לאשה.

תשובה

שאלה זו נשלחה לגאון רבי שמואל אבוהב זצ"ל, בעל שו"ת דבר שמואל (סימן כ"ז), ולהלן תמצית תשובתו:

אולי אפשר להוכיח שגם בנשואי יתומה עשירה יקיים את נדרו, ממה שנתבאר בבית-יוסף (או"ח סי' תקס"ח אות י'-י"א): מעשה באשה שנדרה ללכת לקברות הצדיקים שבמקום פלוני, ונזדמן לה ללכת שם כדי להרויח ממון רב וכדומה, האם נחשב לה הדבר כקיום נדרה? ובכן, נפסק שם שהיא מקיימת בזה את נדרה, למרות שבין כך היתה נוסעת לשם למטרת פרנסתה. ואם כן, גם בענייננו נאמר כך, שלמרות שהיה הבחור רוצה לשאת יתומה זו גם מבלי שנדר נדר בעת צרה, מכל מקום מקיים בזה את נדרו.

אולם יש לדחות ראיה זו, שכן הנודרת נדר להתפלל על קברי הצדיקים, גם אם היתה יכולה לעוף לשם על ידי 'שֵם', או ב'גמלא פרחא', גם באופן זה היתה יוצאת ידי חובת נדרה, מאחר והנדר הוא לא הטירחה שבנסיעה, אלא התפילה במקום, ואם למעשה התפללה במקום, תהיה סיבת הגעתה ככל שתהיה, הרי שיצאה ידי חובת נדרה. לעומת זאת, הנדר לשאת יתומה, משמעותו להטיב עם יתומה ענייה בממון, וממילא אם היא עשירה גדולה, היא אינה זקוקה לו.

ולפיכך, מכריע הדבר שמואל, כי יש להחמיר שלא יקיים הבחור את הנדר בנשואי יתומה עשירה, שבין כך היה נושא אותה לאשה גם בלי נדרו, יעו"ש.

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.