הגרפולוג לא היה מוכן שבִּתו 'תסגור שידוך' טרם יראה את כתב היד של הבחור

שאלה מעניינת, שלא שומעים בכל יום, הגיעה לשולחנו של מו"ר שליט"א, על ידי בחור יקר שעמד יום לפני מסיבת האירוסין שלו. ומעשה שהיה כך היה:

הנה לפני מספר חודשים פנה אל הבחור שדכן, והציע לו שידוך. לאחר שמיצו שני הצדדים את הבירורים, נראתה ההצעה מושלמת, וקבע השדכן פגישה. הפגישה היתה מוצלחת, ונפגשו השניים עוד מספר פעמים, עד שהחליטו להתארס! ניגשה הנערה אל אביה, והודיעה לו על החלטתה לסגור שידוך עם הבחור. ומה היתה תגובת האב? - "למה לך למהר כל כך, אולי תערכו עוד מספר פגישות?...". אך הבחורה בשלה: "כבר מיצינו מספיק את הפגישות, והגענו להחלטה ברורה. חבל לבזבז זמן מיותר בעוד פגישות". 

והנה, קם אבי הנערה, והודיע שאם כן, הוא מוכן שהיא תסגור את השידוך, אך רק בתנאי אחד: שישלח לו הבחור את כתב ידו! מדוע רצה את כתב היד? - ובכן, אב זה הינו "גרפולוג" מומחה, וטרם האירוסין החליט לעמוד על טיבו של חתנו לעתיד...

הדבר לא מצא חן בעיני הבחור, והרגיז עוד יותר את הוריו, "דרישתו של האב אינה כהוגן! וכי אברהם אבינו ביקש מאליעזר להביא את כתב ידה של הנערה?!", טענו.

אך לבסוף הבחור החליט לוותר. הוא שלח כתב יד לאבי הנערה.

"פלאי פלאים של בחור. כדאי להיתארס עמו. הוא עושה רושם טוב מאד", אמר הגרפולוג, שהתרשם ביותר מכתב היד. עד שהאיץ לקיים את האירוסין בהקדם!...

ומה השאלה שהתעוררה בעקבות המעשה? - הנה, מגיע הבחור לביתו של רבו, יום לפני אירוסיו, ומספר לו דבר-פלא: "כתב היד שהצגתי לפני הגרפולוג לא היה כתב ידי...", של מי אם כן היה כתב היד?--- "של אחד מחבריי, שהינו בחור מצוין שבמצוינים, עילוי מופלג ובעל מידות תרומיות...". עתה מבקש הבחור לשאול: האם היה מותר לי לנהוג כפי שנהגתי? במידה ואין לנהוג כן לכתחילה, האם אני צריך כעת לספר אודות מעשיי? מכיון שמדובר בשאלה גורלית (משום שיתכן שאילו ידע האב אודות התרמית, 'יפוצץ' לגמרי את השידוך), החליט אותו חכם להפנות את הבחור אל מו"ר שליט"א...

תשובה

השיב מו"ר שליט"א:

לכאורה אסור היה לעשות זאת, כי זו הונאה, וכאילו משבח חפץ העומד למכירה במעלות שאין בו. כמו כן, יש בכך לכאורה גם משום איסור שקר וגניבת דעת.

אולם, יתכן שאין בכך ממש הונאה, משום שכבר נתרצו הבחור והבחורה זה לזו (והזיווג קשה כקריעת ים סוף), ומן הדין אין הבחורה חייבת להישמע לאביה אם אינו מוכן שתינשא לבחור (כמבואר בשו"ע יור"ד סו"ס ר"מ), ואולי גם מציל הבחור את האב מעיכוב שידוך שלא ביושר, (וצא וראה מה אירע לבתואל, שניסה לעכב את שידוכי רבקה ליצחק, ועל זה נאמר שהקב"ה מזווג זיווגים, כלומר שהוא דואג שהשידוכים ייסגרו בכל אופן, חרף כל המפריעים).

וגם חשש שקר יתכן שלא שייך כאן, משום שבמקום שיש לאדם הפסד לא מוצדק (כגון שיכול להפסיד את כלתו שלא בצדק), מותר לנהוג כך (והרי זה כ'מבריח ארי'), וכמו ששנינו במסכת נדרים (דף כ"ז ע"ב) 'נודרין להרגין ולחרמין ולמוכסין שהיא תרומה, אף על פי שאינה תרומה', ואף שהוא אינו דובר אמת, מכל מקום כיון שבאים להפסידו שלא כדין, אין איסור לשנות מן האמת. (וע"ע בדברי היעב"ץ בהגהותיו למסכת בבא מציעא דף ס' ע"א, ולמסכת גיטין דף י"ד ע"א).

ולכן נראה, שאף שלכתחילה לא היה לבחור לשלוח כתב יד של אחר, מכל מקום בדיעבד, אינו צריך לגלות זאת.

עוד יש לציין, את הנאמר בירושלמי (פ"י משביעית ה"ג), שמי שלמד מסכת אחת, והעולם מכבדים אותו על שלמד שתי מסכתות, מחוייב להודיע להם 'אנא חדא מסכתא ידעינן'. ואם כן גם בנידוננו, הרי מכבדים את החתן במעלות שאין בו, ולכאורה צריך להודיע כי כתב היד לא היה שלו אלא של בחור אחר.

אך נראה יותר, שיוכל החתן 'לטפטף' מדי פעם לחותנו ולכלתו בדרכים שונות, שהדברים אינם בדיוק כמו שחושבים, תוצאות הגרפולוגיה מוגזמות, איני כל כך מוכשר וכו', ולאט לאט יכירו אותו יותר.

עד כמה ניתן לסמוך על חכמת הגרפולוגיה?

ומעשה היה באבי בחורה, שהתגלגל לידיו כתב יד של הבחור שנפגש עם בתו, ונבהל לגלות שמדובר בבחור שאינו עושה רושם טוב כלל... אלא שכתב יד זה, נכתב לפני כשלש שנים, וכיום הבחור עושה רושם טוב, והאב עומד ומסתפק, שמא הבחור מעמיד פנים כ'צדיק' ובעל מידות טובות (ולא היה נעים לאב זה לדרוש מהבחור שיראה לו את כתב ידו)... ובא האיש לשאול, כיצד יש להתייחס למצב זה?

והשיב מו"ר שליט"א: גיסי הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א, אמר לי, שחכמת הגרפולוגיה היא אמת על פי חכמת הגויים, ורק לגויים, אבל יהודי יכול לעבוד על עצמו ולשנות טבעו, כטבע שני, ואת זאת לא רואים בגרפולוגיה, ולכן אין היא משקפת את מהותו וטבעו של היהודי.

ומצאנו ראיה לכך, הוסיף הרב, מדברי השיטה מקובצת (במסכת נדרים סוף פ"ג) שכתב: מעשה בחכם אחד ששלח את דמות פרצופו לחכם אחר, שהיה מכיר בדמות הפרצופין. קיבל החכם את התמונה מהשליח המביאו ונטמן מפני ביעתותיה (מהבהלה) דההוא פרצוף... לסוף שאל לו השליח, למה נטמן ממנו? וענה: אותו הפרצוף מאדם רע שאין כדמותו! חמדן ונואף וליסטים ואין להביט אליו! השליח נתיירא מלשוב אל אדוניו, עד ששלח אליו אדוניו שלא יירא ממנו, ושאל לו כל העניין. סיפר לו כל מה ששמע, ולכן ירא היה כל כך לשוב אליו. אמר החכם: בודאי אין חכם כמו אותו בעל הפרצוף, שכל מה שאמר היה אמת! הנה יצרי מגרה בי ומסית אותי לעשות כל זאת, כל אשר שפט עלי החכם קשור בי בטבע, אבל החכמה שבי, מונעת אותי מכל זה, בכח אמיץ התחזקתי ורדיתי את אותם חסרונות, קניתי לי היפוך אותם מדות רעות לטבע שני, וזאת בכח התורה וקיום המצוות. והחכמה תעוז לחכם להדריכו בדרכי יושר... (וכעין סיפור זה מצינו בתפארת ישראל בסוף מסכת קידושין).

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.