ישר בעיניים

ישבנו על הדשא, ילדים בני תשע. אחד החברים הציע "בואו נשחק ´מי מוריד ראשון!´ ". המשחק החל, שניים מהחבר´ה התיישבו להם פנים מול פנים, ונעצו עיניים זה בעיניו של זה. דקה ארוכה חלפה כאשר החברים התיישבו מסביב מביטים במתחרים, דרוכים לראות מי ינצח. לפתע נפלטה צהלה מפי החבורה, המשחק הסתיים בנצחונו של אחד המתחרים.

משחק משונה. רבים זוכרים את משחק הילדים הזה אך לא תמיד נותנים את דעתם על מהותו. למה התכווננו הילדים ב´מי מוריד ראשון´? ובכלל מי ניצח ומדוע?

כידוע, ילדים קרובים יותר מהמבוגרים לשורשם הרוחני. משום כך הם משחקים ומגיבים בפעולות המעידות על עומקים שאצלנו, הבוגרים, הלכו ונשחקו. למשל, ילדים פוחדים מהחושך ואנו המבוגרים משכנעים אותם שאין ממה לפחד. זה פשוט לא נכון, גם אנחנו מפחדים, אלא שהם מבטאים את האמת בגלוי. יתרה מזאת, חז"ל מלמדים אותנו את סוד החושך בעולם המייצג הסתר והעלמה והיותו יסוד לסכנות גופניות ורוחניות. והילד, שכאמור קרוב יותר לבוראו (שהרי נולד זה לא מכבר...), מגיב נכון מבלי ´לעשות חשבון´ לסובבים אותו. הוא פשוט מפחד מהחושך. דוגמא נוספת, ילדים קטנים קוראים ´אמא´ ´אבא´ במצוקתם ואנו ההורים מחכים ´שזה כבר יעבור להם´, שיגדלו. למעשה בקריאתם זו הם מקיימים באמצעות האמת הפנימית איתה נולדו את מה שבסוף הדרך יבין בעל כורחו כל אדם, שאין על מי לסמוך אלא על האב העליון שאליו הוא עתיד לחזור.

גם כאן, גם למשחק העיניים של הילדים משמעות פנימית הטבועה בנפש האדם.

למי שעוצר ושואל את עצמו, איזה מכל האיברים מגלה את האני שבגוף? יסיק שאלו כמובן העיניים. מהעיניים בוקעת הנפש, האישיות האצורה בגוף. מתי עובדה זו ניכרת ביותר? כשאדם ישן ומתעורר. על אף שהישן נע במיטתו וכל כולו לפנינו, למעשה הוא מנותק מאיתנו. רק כאשר נפקחות עיניו ואפילו טרם התאושש משנתו אנו מרגישים ש´יש עם מי לדבר´.... ´העיניים הן ארובות הנפש´ אומר הפתגם. למה ´ארובות´? רוצה לומר אולי שמה שמתבשל פנימה, בתוך האישיות, בוקע מתוך העיניים.

המילה ´עין´ בלשון הקודש מלמדת על כך יותר מכל: "...העין היא המעיין המגלה את פנימיותו של האדם. ´עין´ - לשון ´מעיין´. אליעזר עבד אברהם גילה את רבקה על ´העין´, על המעיין. כידוע העין אינה רק אמצעי - עזר לאדם להתמצאות בשטח אלא איבר הבעתי ממדרגה ראשונה, מעיין נובע; העין מסוגלת להביע ללא אומר, רגשות שמחה, עצב, התלהבות, פחד, כמיהה, אהבה וכן הלאה. הידיים מביעות את רצונו של האדם, את רגשותיו בפועל, ואילו העיניים מביעות את תנועות הנפש, את הפנימיות הבלתי מלוטשת, את...האמת הפנימית. זאת להבדיל מהידיים או מהדיבור, המביעים את האדם, בדרך כלל, על פי בחירתו ורצונו. נושא זה, של משמעות העין רחב הוא ועמוק ומתקשר גם לאופן בו יש לעין האדם כוח השפעה על המציאות כולה (´עין הרע´).

לענייננו נאמר, שהאופן בו האדם ניזון דרך העין, קרוב לאופן בו מערכת העיכול פועלת, ונסביר:

פנימיות האדם, הניבטת מתוך עיניו - אם במבט שמח, נבון, תוהה, או חלילה עצוב - ניבנת במשך שנים של חינוך ונסיונות חיים.

האדם קולט חוויות רבות מספור במשך חייו באמצעות העיניים והן מצטרפות ל´מעיין´ שלו, לעין שלו, ל´מבט שלו´. ומכאן מתפתח האופן בו הוא קולט, שופט ומעיין (עיון מלשון עין ומַעְיָן, נכנס לעומק) בדברים שונים בבגרותו.

כאמור, בהסתכלות שטחית על תפקידן של העיניים נראה שאינן אלא כלי עזר להעברת מידע על ידי קליטת מראות מבחוץ והעברתם פנימה, אך לא זה תפקידן המהותי. העיניים, בראש ובראשונה, מספקות לאדם את החומרים לבניית האישיות שלו.

כל מה שנקלט על ידי העיניים מזין את הנפש ומשפיע על הגוף והתנהגותו. כאשר האדם מסתכל במראה חיובי, ´בריא´, נכון, הרי שהוא מזין את עצמו ב´מאכל נפשי´ חיובי. ואם חלילה להיפך, התוצאה תהיה בהתאם - והיא תוקרן לסביבה על ידי העין.

מכאן נבין אולי את דברי חז"ל המלמדים אותנו שאסור להסתכל בפני אדם רשע ובמראות שליליים בכלל, כמו באדם כועס או בפני מת ועוד. כל אלו פוגמים במעמקי פנימיותו של האדם" (עצמותי תאמרנה עמ´ 201 ).

´תסתכל לי ישר בעיניים´, ביטוי זה הוא קריאה לזולת לחשוף את האמת הערומה הכבושה מתחת למשחק האנושי שרובנו משחקים בו. למה בעיניים? ניסתם לתבוע ממישהו לומר אמת כך: תסתכל לי ישר על האף?! בודאי שלא. מדוע?

"הישרת מבט לעיני הזולת היא תנועת עיניים טבעית, צורת התקשרות בין בני אדם. המבט הוא מעין חדירה לרשות הפרט, ולפיכך אין בכוונתנו לומר בכך שמבט הוא אמצעי התקשרות, שטוב להישיר מבט תמיד, משום שיש לכך סייגים ותנאים על פי ההלכה והמוסר, וראה איגרת הרמב"ן ז"ל לבנו.

המשיר מבט ברמה גבוהה: אצל ילד ומבוגר הבטה כזו מלמדת על כנות, אדם ששלם עם עצמו, עם דבריו ומעשיו, פיו וליבו שווים, תוכו כברו, מוכיח ומבקר מתוך אמת פנימית, אינו מרגיש אשם, מתרחק ממחלוקת.

המשיר מבט ברמה נמוכה: אינו מתכוון לרע, אינו מודע לחדירתו ל´רשות הפרט´, מניח את עיניו על כל מה שמבטו נפגש בו, אינו מודע למצבים שליליים סביבו.

המשיר מבט ברמה שלילית: חצוף, מרשה לעצמו לפלוש לפנימיות האחר, חסר בושה, מסיג גבול." (עצמותי תאמרנה´, שם)

לעומת המבט הישיר עומד המבט המאוד לא ישיר.

מאוד לא נעים כאשר בן שיחנו מבריח את מבטו מצד לצד רק לא להיתקל במבטנו, אדם המסלק את מבטו לכל הכיוונים כדי לא להסתכל על מי שהוא מדבר עימו. מדוע הוא עושה זאת? המבריח מבט חושש שיתפסו אותו באי השלמה פנימית, בחוסר כנות או בשקר, מרגיש מצוקה, אשמה, מנסה להתחמק או להתגונן.

לעיתים אדם מבריח את מבטו מכיוון שהוא או זולתו אומרים דברים קשים או דברים שגורמים מבוכה. אגב, עיניים מתרוצצות מגלות שכל אדם יודע עמוק מטבע בריאתו, את ´סוד העינים´, המעיין המביע, ולכן במצב של מצוקה הוא נמנע מחשיפת נבכי נפשו לזולתו.

כמו כן יש ומדובר באדם הנוטה לומר לכל אדם בלית ברירה דבר אחר ולא מדוייק על מנת לשמור על יחסים תקינים, וכן מדובר במצב בו אדם נקרע בין שני עולמות - עולם מוסרי ועולם בלתי מוסרי.

כיווץ איבר הוא תמיד פעולה של התכנסות והתרחקות מקשר אל הזולת. כאשר אדם מרצין או כועס, גבותיו מתכווצות והעיניים מצטמצמות. לעומת זאת פתיחת העיניים לרווחה מגלה מעין כניעה וקבלה של המציאות שמחוץ לאדם המסתכל. לכן אגב, זו הסיבה שבדחנים המתאפרים על מנת להצחיק, מציירים תמיד את גבות העיניים גבוה באופן מופרז קרוב למצח כך שהעיניים יראו גדולות ופעורות במיוחד, וזהו אחד הגורמים הבולטים המשווים להם מראה חביב ומתחבר של אדם תוהה ומוכן לכל קשר. עצה מעשית הנלמדת מכך, הניסיתם לכעוס בעיניים פתוחות ולא מכווצות? זה פשוט לא הולך. עדיף לא להגיע לעולם לידי כעס, אך נראה שפתיחת העיניים ברגע שכזה עשויה לבטל את הכעס במידה רבה.

העיניים מקשרות את האדם מתוך פנימיותו לסובב אותו. לכן כאשר אדם בוחר לסגור את עיניו הוא בעצם רוצה להיות עם עצמו, וזה פירוש המילה ´לעצום´ את העיניים. כדי לעשות זאת נזקקת העין לעפעפיים.

"תפקידם המכני של העפעפיים הוא להגן על העיניים מפגיעה חיצונית וללחלח אותן מפני יובש וגירוי. על פי המשמעות הפנימית - ´תריסים´ אלו מגינים על ´חלונות הנפש´, על העיניים לבל תראינה מראות מזיקים, וכמו כן משתתפים העפעפיים עם העיניים בהבעת הפנים לצורך חשיבה, ריכוז ורמיזה.

עצימת העיניים מאפשרת את ריכוז המחשבה ואת הניסיון לממש את המחשבה, התייחדות ואמונה, התרחקות ממה שאינו חשוב, דבקות.

* עצימת עיניים בכוח מבטאת: ריכוז מיוחד, מחווה של התגברות על כעס רב או כאב. אם העצימה נעשית בליווי חיוך, המשמעות היא; בטוי של רצון לשמור את שמחת ההישגים.

* מצמוץ עיניים: הממצמץ בעיניו הוא כמגמגם, אך לא בלשונו אלא בעיניו. לכתחילה, זהו ביטוי לחולשה וקוצר רוח. הנוטה לממצמץ (ואין לו בעיה בריאותית בעיניים), הוא אדם מתוח או על סף ייאוש ר"ל, והוא מתאמץ לא להיחשף כחלש ופגיע. הוא מתאמץ לא לגלות את חולשתו באופן בוטה יותר בשאר איברי גופו ולכן עושה זאת בעפעפיו.

המרבה למצמץ, מרגיש נרדף על ידי מחשבותיו, חסר בטחון, חש שאין הוא יכול לממש את רצונותיו בלימודים, בחברה, בעבודה, ולכן מפזר את האנרגיה העודפת ע"י מצמוצים. הדבר מלמד על מלחמה בספק המכרסם ומחרדה לבאות.

אך יש לזכור שלא כל הנעת עפעפיים מהירה היא מצמוץ כנ"ל.