לפתע הוציא האיש מכיסו שטר של 100 שקל והושיטו לגבאי...

מעשה שהיה בשבת קודש בבית כנסת בעיר חולון, שנכנס יהודי לא מוכר לבית הכנסת לפני קריאת התורה, ניגש אל הגבאי וביקש לעלות לתורה משום שצריך לברך 'הגומל'. הגבאי נענה למבוקשו והעלהו אחר-כבוד לתורה. והנה, בסיום העליה, בירך הגבאי את העולה היקר ב'מי שבירך', וסיים "שמתנדב לבית הכנסת...", הכריז האיש בקול רם: "100 שקל!". עד כאן הכל התנהל כתקנו.

אך לפתע אירע דבר מבהיל. האיש הכניס את ידו לכיס מכנסיו, ושלף, לתדהמת כל הציבור, שטר של 100 שקל - בעיצומה של השבת - והושיט את הכסף לגבאי...

הגבאי לא ידע מה לעשות, ועמד משתאה לנוכח המראה. העולה לתורה ראה את ההתלבטויות, וניסה 'לשכנעו' ליטול את הכסף, באומרו: "תשמע, אני מתגורר בחיפה, אם לא תיקח ממני את הכסף עכשיו, לא אוכל לחזור לכאן שנית ולמסור את התשלום, ונמצא שלא אקיים חלילה את נדרי"... הגבאי ניסה להסביר לו את האיסור הכרוך בטלטול כסף בשבת, אך האיש לא התייאש, והחל 'לפלפל' בהלכות שבת, "הרי ממילא הכסף כבר בידיים שלי, אם כן תַּראה לי רק היכן נמצאת קופת בית הכנסת, ואשלשל לתוכה את הכסף. אם לא אעשה כך - הרי שתגרמו לי להמשיך לטלטל לחינם את הכסף הזה"...

האיש לא התכוון כלל להקניט את הגבאי והמתפללים. הוא לא עשה את הדבר בכוונה תחילה, אלא הדבר נבע מהיותו מרוחק כל כך משמירת תורה ומצוות, וגם כאשר לא רצה הגבאי ליטול את הכסף, התחנן האיש לפניו שלא יביישוֹ ברבים, ושלא ידחה אותו, אלא יטול את הכסף, או יַראה לו היכן הקופה.

לבסוף הניח האיש את הממון תחת המפה הפרוסה על הבימה, באומרו: "אני את שלי עשיתי, הכסף מונח כאן מתחת למפה. קחו אותו במוצאי שבת!..."

מיד בצאת השבת מיהר הגבאי לשגר את השאלה אל מו"ר שליט"א: היאך היה עלינו לנהוג במצב שכזה? והאם מותר לנו כעת להשתמש בכסף זה, שניתן תוך חילול השבת הקדושה?

תשובה

השיב מו"ר שליט"א, שבמקרה כזה יש לומר ליהודי הלז להניח בעצמו את הכסף במקום משתמר בבית הכנסת (כדי להצילו מטלטול מוקצה), כך שלא יהיה כל חשש שהכסף יגנב, ולאחר השבת יש לשלוח לו בחזרה את כל הכסף לביתו. אבל, לבית הכנסת לא יכנס חס וחלילה כסף שכזה, שנעשה בו חילול שבת. נטילת 'צדקה' שכזו כרוכה בחילול ה', ולפיכך יש להשיב לאיש את מלוא הסכום!

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.