לא נעל את ביתו בליל הסדר, ונגנב כל הממון שהופקד אצלו

מעשה שהיה בראובן שבערב הפסח פנה אליו שמעון חבירו, וביקש להפקיד בביתו חפיסה של אלפי דולרים, עד לאחר החג. ראובן נענה בחיוב, וקיבל לידיו את החפיסה.

והנה, בליל הסדר, פרצו גנבים לביתו של ראובן, וגנבו את כל הממון המופקד אצלו. התברר כי הגניבה התבצעה בקלות, מאחר וראובן לא נעל את ביתו באותו הלילה.

הגיע שמעון ותבע את כספו, שהרי שומר חינם חייב בפשיעה! ראובן לא התרגש, וניגש לארון הספרים, שלף את השולחן-ערוך, ואמר לחבירו: "ראה נא יקירי מה שנאמר במגן-אברהם (סימן תפ"א סק"ב): 'כתב מהרי"ל שבליל הסדר (שהוא 'ליל שימורים') לא ינעול את הדלת בבריח חזק'[1]. הרי לך שלא פשעתי, אלא אדרבה, נהגתי כהלכה!". שמעון טען לעומתו, כי אין בדברים הללו די בכדי לפטור אותו, ומכיון שלא נעל את ביתו, הרי זו פשיעה וחייב לשלם?

עם מי הדין?

תשובה

השיב מו"ר שליט"א:

שאלה זו שאלו את מורי חמי, מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, והשיב: דברי המהרי"ל הם עניינים רמים ונשגבים, ואמורים לכל אדם, שכך ינהג בביתו, בכל מה ששייך לו, אבל לא כשמחזיק פיקדון של הזולת, שאז צריך לשאול את בעל הפיקדון אם מסכים לנהוג כך, וכל עוד לא הסכים ונגנב הפיקדון - חייב לשלם, כי חובתו של אדם כלפי הזולת היא, כמבואר בפרק המפקיד[2]. ואם מדובר במקום שמצויות בו גניבות, בלאו הכי אין לקיים את המנהג שלא לנעול את הדלת, שהרי מבואר בדברי המגן אברהם הנ"ל, ש'היכא דשכיח הזיקא, לא סמכינן אניסא' - במקום שההיזק שכיח, אין סומכים על הנס (כדאיתא בפסחים דף ח':).

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.