הרב יצחק זילברשטיין
קידוש על חמץ בליל הסדר - הייתכן?!
כך הם יושבים ומספרים ביציאת מצרים, אומרים את ההגדה מזיכרונם. והנה, כשהגיעו ל"מוציא מצה", הוציאו היהודים הללו את כזית החמץ מאמתחתם, והתחילו באמירת "לשם יחוד"
- הרב ארז חזני / והערב נא
- פורסם י"ז טבת התשע"ה |עודכן
קבוצת יהודים בתוככי הגיטו, תחת הכיבוש הנאצי, מעונים ומושפלים, חוזרים מעבודת הכפיה בליל ט"ו בניסן ועורכים סדר. היה זה סדר ללא ארבע כוסות וללא מצות, אולם "מרור" ודמעות כמי מלח בשיעור גדול ביותר היו שם. מיטות ההסבה "המפוארות" היו דרגשי עץ, בידם היה כזית חמץ, שהיו חייבים לאכול משום פיקוח נפש. גמלה בליבם ההחלטה שהם יאכלו חמץ בליל פסח, אך יערכו סדר. פתחו באמירת "הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים", הם כאבותיהם נתונים היו תחת מגף נוגש אכזרי המספק להם לחם צר, "לחם עוני".
כך הם יושבים ומספרים ביציאת מצרים, אומרים את ההגדה מזיכרונם. והנה, כשהגיעו ל"מוציא מצה", הוציאו היהודים הללו את כזית החמץ מאמתחתם, והתחילו באמירת "לשם יחוד". הם חיברו תפילה מיוחדת למאורע נדיר ואיום זה: "רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שרצונינו לעשות רצונך ולאכול בלילה הזה כזית מצה, כאשר ציווית עלינו בתורתך: 'בערב תאכלו מצות', אך אתה ציווית עלינו גם את מצוות 'וחי בהם' ולא שימות בהם. לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה, הנני מוכן ומזומן לקיים מצוות עשה של 'וחי בהם' ולא שימות בהם". הם קידשו על הפת, ברכו "המוציא לחם מן הארץ", ואכלו את הכזית חמץ.
אין שום בריה המסוגלת להבין מחזה כזה. "לשם יחוד" על כזית חמץ בליל הסדר? אמירת "ותתן לנו ה' אלוקינו באהבה את יום חג המצות הזה" על כזית חמץ? היה שם רק הקב"ה בכבודו ובעצמו, ושם כלל ישראל גילה אותו! שם כלל ישראל הבקיע את כל המחיצות, וגילה את אור ה' בתוך החושך הגדול. גילוי האהבה שבתוך השנאה, כביכול, גילוי החירות בתוך השיעבוד, גילוי השמחה שבתוך היגון...
והנה, חלק מאותם יהודים מקדשי ה', שטחו אז לפני חכמי ישראל, את השאלה הכאובה הבאה:
כאמור לעיל, היהודים הללו אסורים היו בתנאים נוראים, וגם המצות שהחביאו במסירות נפש, נמצאו על ידי הנאצים הארורים ונלקחו. לא נותר לקדושים אלו לאכול כי אם מעט לחם ומעט מים, ומכיון שמדובר היה בפיקוח נפש של ממש, חייבים היו לאכול את הלחם החמץ אף בימי הפסח, ועל כן נתעוררו בשאלה: האם אנו יכולים לקיים את מצוות קידוש החג בליל הסדר על ה...לחם[1], כי אין לנו דבר אחר לקדש עליו... הלא לכאורה נראה הדבר כ"תרתי דסתרי", שהיאך נאמר "את חג המצות הזה", ונברך על החמץ ונאכלנו?!...
תשובה
תשובה נפלאה לשאלה הנוראה, מצינו בדברי הגאון הקדוש רבי מצליח מאזוז זצ"ל, בספרו איש מצליח (ח"ב סימן כ"ז), אשר כתב לדמות את נידוננו לדין ה'מצטער', שפטור מן הסוכה בליל סוכות, והלכה בידינו, שלמרות שיושב בביתו, מקדש ומזכיר "את יום חג הסוכות הזה". ונבוא לפרט את הדברים:
הדין הוא שהמצטער פטור מן הסוכה, שנאמר "בסוכות תשבו", ודרשו חז"ל: תשבו כעין תדורו, ואין אדם דר במקום שמצטער. ולכן החולה פטור מן הסוכה, וכן אם יורדים גשמים, פטור האדם מישיבה בסוכה. וכתב מרן בשולחן ערוך (בהלכות סוכה סימן תרל"ט סעיף ה'): "ירדו גשמים, הרי זה נכנס לתוך הבית". ולכאורה לפי דעת מרן, אין הבדל בין הלילה הראשון לשאר הימים, שבכולם המצטער פטור מן הסוכה (וזאת כשיטת הרשב"א בתשובה ח"ד סי' ע"ח, הובא בב"י שם. ויעויין בביאור הגר"א שם).
אולם, לדעת הרמ"א (שם) כל הפטור של מצטער הוא דווקא בשאר ימי החג, אבל בלילה הראשון, צריך לאכול כזית בסוכה אף אם גשמים יורדים. ומבואר במשנ"ב (ס"ק ל"ו), שאף לשיטה זו, בליל החג השני בחוץ לארץ (ליל יום טוב שני של גלויות), מקדש בביתו ומברך שהחיינו על היום טוב, ויאכל סעודתו, ובסוף הסעודה יאכל כזית בסוכה. (וגם בלילה הראשון היה ראוי שיקדש ויברך שהחיינו בתוך הבית, ובסוף הסעודה יאכל כזית בסוכה, אלא שאם היה עושה כך, היה עליו לברך פעם נוספת שהחיינו בכניסתו לסוכה, על הסוכה עצמה, ומשום שאין זה ראוי להרבות בברכות, נכון יותר לקדש בסוכה מתחילה, וברכת שהחיינו תהיה גם על הסוכה). ונמצא אפוא, שאף לשיטה זו שייך שיקדש אדם על חג הסוכות, על אף שהוא יושב בתוך ביתו. ולא מצינו מי שיערער - איך יתכן שאומר בקידוש "חג הסוכות" והוא יושב בביתו...
נמצינו למידים, שאין זו סתירה שאומר בקידוש "חג המצות" בעוד הוא מברך על החמץ, כשם שאין זו סתירה שיושב בביתו ומקדש בחג הסוכות. והביאור בזה הוא, שמה שאומר "חג הסוכות" או "חג המצות", היינו על הזמן, שבאמת הוא זמן החג הזה, אלא שהאדם כעת פטור מן המצוה, אם בסוכה מפני שמצטער, ואם בפסח מפני פיקוח נפש.
ולכן אין כאן 'תרתי דסתרי', ויכולים היהודים הקדושים לקדש ולומר "את חג המצות הזה"[2].
[1] וכידוע מי שאין לו יין לקידוש בליל שבת ויו"ט, מקדש על הלחם, כמבואר בשו"ע סי' רע"ב סעיף ט'.
[2] ויש לציין שבספר ישועות יעקב (בסימן רע"ב סק"ב) העלה, כי אין לקדש על יין אסור, אף כשמותר לאדם לשתותו משום פיקוח נפש. ולפי דבריו לכאורה גם בנידון דנן, לא יוכלו אותם יהודים לקדש על החמץ בליל הסדר.
אולם, יעויין בשולחן ערוך (סימן קצ"ו סעיף ב') שכתב: "אם אכל דבר איסור במקום סכנה, מברכים עליו", וכתב המשנה ברורה (סק"ה): "ואפילו אכל איסור דאורייתא במקום סכנה, כגון מפני חולי. והטעם, דכיון דסכנה הוא התירא קאכיל, ואדרבה מצוה קעביד להציל נפשו, וכדכתיב 'וחי בהם', ואמרו חז"ל וחי בהם ולא שימות בהם", (וכן מבואר בשו"ע סימן ר"ד סעיף ט' ובמשנ"ב שם). ומכאן משמע, שאפשר לקדש על הלחם שאוכלו מפני פיקוח נפש, משום שאינו נחשב למאכל של איסור, אלא לדבר-היתר, מכיון שאוכלו מפני פיקוח נפש. (ועיין עוד בדברי התפארת ישראל במסכת ברכות פרק ו' ביכין אות ד'. ודו"ק).
לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.