הרב יצחק זילברשטיין
בעל ה'מעדנייה' יצא וביקש שגם בפתח חנותו יקבעו מזוזה...
בעל המעדנייה הבחין בהמולה שנוצרה סביב 'טקס' קביעת המזוזות בחנוית הסמוכות, ופנה אלי בתביעה: 'מדוע דילגת עלי! גם אני מעוניין במזוזה...!'
- הרב ארז חזני / והערב נא
- כ' טבת התשע"ה
מעשה שהיה ביהודי שחשקה נפשו לזכות את הרבים, והחליט לייסד "גמ"ח מזוזות". האיש רכש מזוזות מהודרות רבות, ועבר מחנות לחנות ברחובה של עיר, ושכנע את בעלי החנויות לקבוע מזוזה בפתחם, (יעויין בקיצור שולחן ערוך סי' י"א סעיף י"ד).
מספר האיש: ביום מן הימים, כאשר עברתי מחנות לחנות ברחוב 'סוקולוב' בעיר חולון, הגעתי לפתחה של 'מעדנייה', וגילתי כי מוכרים בה חזירים ושאר דברים טמאים, רח"ל, ולכן דילגתי על חנות זו והמשכתי הלאה. בעל המעדנייה הבחין בהמולה שנוצרה סביב 'טקס' קביעת המזוזות בחנוית הסמוכות, ופנה אלי בתביעה: 'מדוע דילגת עלי! גם אני מעוניין במזוזה...!'
עמדתי משתומם לנוכח דרישתו. מה לאחד כזה ולמצוות מזוזה... שמא רוצה בה על מנת למשוך יותר קונים, או לשם שמירה מהמזיקין שבחנותו... לא ידעתי כיצד לנהוג, האם להיענות לו, או שמא עלי לסרב בתוקף, ואדרבה, אולי יש למחות ולזעוק על פשעיו! (ויצויין, כי האיש אינו מוכר חזירים להכעיס, אלא לתיאבון, מכיון שלאחר העלייה מברית המועצות היה זה עסק מצליח, רח"ל).
האיש מיהר ופנה אל מו"ר שליט"א ושאלו: יורנו רבינו, היאך יש להתייחס לבקשה שכזו?
תשובה
השיב מו"ר שליט"א כדלהלן:
לכאורה נראה שמקום זה פטור ממזוזה, מאחר שהדיור בו הוא דיור של איסור, והבעלים נמצא בחנות בחטא, ומזוזה הרי חובת הדר היא. וגם החנות היא 'מקום גנאי' ולא ראוי לקבוע בה מזוזה[1].
והנה, בספר 'בצל החכמה' (ח"ה סימן פ"א-פ"ב) דן אם מותר להניח תפילין על גבי זרוע שיש בה כתובת קעקע בצורה מכוערת של פריצות. ואסר, ומקורו ממסכת יומא (דף י"א ע"א), שם נאמר בית שהנשים נאותות (רוחצות) בו פטור ממזוזה, ופירש רש"י: "משום דמקום גנאי הוא, ואין כבוד שמים להיות שם מזוזה". ומכל שכן שאין זה כבוד שמים להניח על מקום כזה תפילין, יעו"ש[2]. ונראה שגם בענייננו כך הוא - גנאי הוא לקבוע מזוזה במקום זה.
אולם, כאשר הצעתי את הדברים לפני מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, אמר, כי לא מצינו שבית שעושים בו חטאים יפטר ממזוזה, ולכן הדעת נותנת לומר שהחנות חייבת במזוזה.
ולכן התרנו למעשה לקבוע מזוזה בפתח החנות, וקווינו שיביא הדבר לקרובו של אותו יהודי רחוק. (ואין לחשוש שמא יטעו קונים תמימים ויכנסו לחנות מחמת המזוזה, משום שהדבר מפורסם וידוע כי מדובר במוצרי חזיר).
וסיים מו"ר: וכיצד הסתיים הסיפור? -
הנה כעבור זמן מה, נודע שבעל החנות יושב שבעה על אביו. הלכו יראי ה', ודיברו על לבו, 'איך תצער את אביך המנוח במכירת דברים אסורים וכו', זה כל כך לא מתאים ליהודי שכמוך...' ושמענו, שלאחר מכן התעוררה רוחו לעזוב דרך רשע ולשוב אל דרכי אבותיו, קם האיש והשמיד את כל תכולת המעדנייה, ובמקומה נפתחה במקום חנות אטליז כשרה למהדרין...
[1] ויעויין בדברי הפסקי תוספות במסכת שבת (קכ"ט-ק"ל) שכתבו: "אין דרך לעשות מזוזה בפתח שיש בו טינופת. עיר שיש בה חזירים פטורה מן המזוזה", וביארו כמה פוסקים שהכוונה לפתח מקום שיש בו חזירים, (יעויין בציץ אליעזר ח"ה סי' י"ח). ברם, נראה שאין להביא מכאן ראיה לנידוננו, שהרי מקום זה בו מצויים החזירים, הינו מקום של טינופת, ואין להניח מזוזה במקום שכזה, אך בנידוננו, הרי בחנות אין טינופת ממש, אלא שעושים בה איסורים חמורים, ואם כן שמא מותר או צריך להניח שם מזוזה.
[2] ובעיקר נידון זה של הנחת תפילין על גבי כתובת הקעקע המכוערת, אמר מו"ר שליט"א, שהדעת נוטה שאפשר להניח על גבי מקום זה תפילין, לולא דברי קודשו של ה'בצל החכמה'. וזאת משום שיש מקום לחלק בין ערוה ממש, של נשים הרוחצות, שכנגדה אין להניח מזוזה, לבין ציור בעלמא, שאינו נחשב לערוה ממש, (ולמשל יהיה מותר מן הדין לקרוא כנגדו קריאת שמע, משום שאין שֵם ערוה עליו, למרות שאסור להסתכל עליו, יעויין בשו"ת נחלת בנימין סי' כ"ו), וכאן מסתבר, שהאדם צריך לקיים את מצוות התפילין שמחוייב בה, על אף שהמקום מגונה. (ויצויין, שגם על איסור כתובת קעקע, אינו ממשיך לעבור בכל רגע, אלא כבר עבר עליו בשעת עשייתו).
לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.