לפרסם חנות המוכרת נבילות, או להמתין לגילוי יתר המקומות?

שאלה מעניינת וגורלית ביותר הגיעה לשולחנו הטהור של מו"ר שליט"א, על ידי שוטר-חוקר ירא שמים:

באחד הלילות, מספר השוטר, שבתי מעבודתי בשעה מאוחרת בלילה. צעדתי לכיוון ביתי דרך סמטאות העיר (כשהשעה היתה 2 בלילה), ולפתע שמתי לב לפעילות חשאית בסמוך לחנות האטליז... עקבתי בחשאיות אחר המתרחש, ולנגד עיני נחשפה פרשה נוראה: משאית גדולה, שהונהגה על ידי שני ערבים, עצרה בסמוך לחנות, ופרקה שם סחורה - בשר נבילות וטריפות (המגיע מהשטחים). בעלי החנות היהודים, מיהרו לסדר את הבשר בחנות, והעבירו סכום כסף נכבד לסוחרים הערבים.

מתוך מקום המסתור בו עמדתי, הצלחתי להבחין כי המשאית מלאה ממש. ברור אפוא כי יש לה עוד כמה 'תחנות' לפרוק בהם את בשר הפיגולים...

עתה אני מסתפק, היאך לנהוג: האם לפרסם לאלתר את החנות שמלאה בבשר פיגולים, על מנת להציל את הציבור מאכילת איסור וטמטום הלב, או שמא עדיף לשתוק בעת הזו, ולהמתין עד שתשוב המשאית, ואז לעקוב אחריה, וכך, בסייעתא דשמיא יעלה בידינו לגלות את כל הרשת המרושעת הזו, העוסקת בהונאה ובהכשלת הציבור, ולחשוף גם את כל שאר החנויות השותפות לפשע...!

ספק זה גורלי ביותר, שהרי אם נגלה מיד את דבר הימצאות הבשר האסור בחנות, הרי שאמנם נציל כמה יהודים מאכילת נבילות וטריפות כעת, אך הספקים הערבים ייעלמו מהמקום, ולא נצליח לגלותם ולחשוף את שאר המקומות שלהם מספקים את סחורתם, וכך ימשיכו יהודים רבים להיכשל, רח"ל. מאידך, אם נמתין מספר ימים, אמנם נוכל לתפוס את הפושעים, אך בינתיים הרי נכשלים עתה כמה יהודים באכילת בשר הפיגולים?...

יורנו רבינו, כיצד עלינו לפעול בעת הזו?

תשובה 

במשנה בריש מסכת מועד קטן, מבואר שבית דין "מציינין את הקברות", כלומר, מסמנים את מקום הקברים (בסיד), כדי שלא יתקרבו אליהם אנשים הנושאים תרומה וטהרות. ואביי ביאר (בדף ה' ע"א) שטעם הדבר הוא, משום שנאמר "ולפני עיור לא תתן מכשול", ופירש רש"י: "כלומר, עשו דבר על הטומאה, שלא יהו נכשלים בה נושאי תרומה וטהרות".

ואומרת שם הגמרא (שם בע"ב): "אין מציינין על כזית מן המת" (כלומר, אם יש במקום כזית בלבד מן בשר המת, אין מציינין שם מקום קבר). שואלת הגמרא: "וכזית מן המת אינו מטמא באהל? והא תנן (והרי שנינו): אלו שמטמאין באהל - כזית מן המת!" (ואם כן מדוע אין חוששים שיטמאו הטהרות מהכזית מן המת?).

ומשיב רב פפא: "הכא בכזית מצומצם עסקינן, דסוף סוף מיחסר חסר, מוטב ישרפו עליו תרומה וקדשים לפי שעה, ואל ישרפו עליו לעולם". כלומר, כזית מן המת אכן מטמא באהל, אך כזית מצומצם הקבור בקרקע, נחסר והולך, ובעוד זמן מה שוב לא יטמא, ולכן אנו אומרים, שאמנם עתה קיים חשש שיטמאו הטהרות על ידי כזית זה (משום שלא יזהרו בו, לפי שלא יהיה מקומו מצויין), אך חשש הטומאה הזה יהיה שייך רק לפי שעה, כל זמן שעדיין יש בו כזית מצומצם, עד שיחסר מכזית, ושוב לא יטמא, ומוטב שיהא כך, מאשר נציין את מקומו, וישרפו עליו טהרות לעולם (בעתיד), והרי שריפת הטהרות תהיה שלא לצורך, משום שכבר חסר הבשר מכזית. (ועל אף שמחמת הציון פורשים מן המקום ולא נטמאים, מכל מקום קיים חשש שיעבור שם אדם בלילה ולא יראה את הציון, ולמחרת בבוקר, כשיבחין שעבר במקום, ישרוף את התרומה שלא לצורך, ואם לא יציינו כלל את המקום, הרי שלא ישרפו מחמתו את התרומה בעתיד).

ונוכל אולי ללמוד מכאן גם לנידון דנן - שכשם ששם עדיף לדאוג למכשול העתידי הגדול, אף על פי שבינתיים קיים מכשול (קטן יחסית) לפנינו, כך גם נאמר שמוטב לשתוק כעת, ולא לפרסם אודות הנבילות שבחנות, על מנת למנוע בעתיד את הרבים מלהיכשל באיסורים חמורים, ומוטב שיתקלקלו בו לפי שעה (יושבי העיר הזו), ואל יתקלקלו בו (כל הערים) לעולם.

אולם, עדיין יש מקום לכאורה לדחות את הראיה מהסוגיא במועד קטן, משום שכוונת הגמרא לומר, שציון מחמת כזית בלבד אינו בא להסיר מכשול, אלא אדרבה, הוא עצמו מהווה מכשול, אם נסמן את הקבר כדי למנוע חשש לטומאת התרומה, הרי הסימון הזה יביא לתוצאה הפוכה - לשריפת הטהרות לעולם, ומי ביקש ממך "לתקן" כזה תיקון בו אתה גורם בידים למכשולים, (ומה עוד שאין זה ברור כלל שהתיקון יועיל, שמא כלל לא יעברו שם נושאי טהרות בזמן הקצר עד שיתחסר הבשר מכזית). ברם, בנידון דנן, בודאי שהפרסום אודות החנות אינו נחשב ל'מכשול', זהו מעשה הצלה גרידא, אלא שרק ימנע הצלה של מכשולות בעתיד, ומי אמר לנו שיש להימנע מהצלת המכשול (שהוא מכשול ודאי, שברור שיהיו אנשים שיקנו את הבשר), כדי למנוע מכשולות יותר גדולים בעתיד?!

ולמעשה אמר מו"ר שליט"א: הצעתי את השאלה הנוראה, לפני מרן הגאון רבי יוסף שלום אלישיב שליט"א, והשיב מרן כי יש לפרסם מיד שיש בחנות שבעיר בשר נבילות וטריפות, כדי למנוע את יושבי העיר מאכילת מאכלות אסורות. ואין לנו לעשות מסחר בעבירות, ולומר כי מוטב שיכשלו יחידים ואל יכשלו רבים, אלא עלינו לגדור את הפרצות שלפנינו, מבלי לחשוב על רווחים גדולים יותר בעתיד!

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.