רופא שהוזמן לברית ביום העשירי מפני שכך "נֹח" לבני המשפחה - כיצד ינהג?

שאלה מעניינת הונחה על שולחנם של פוסקי ההלכה על ידי רופא-מוהל ירא שמים:

פנה אלי יהודי ביום שלישי, ובישר שנולד לו בן בשעה טובה. האב ביקש להזמין אותי למול את בנו ביום שישי הקרוב. שאלתי אותו מספר פרטים, על מצב בריאותו של הילד, על משקלו וכו', ולבסוף כששאלתי מתי בדיוק הוא נולד, השיב הלה: "הוא נולד בשבוע שעבר, ביום רביעי בבוקר..."

ניסיתי להסביר לו כי טעה בחישוב, והברית אמורה להיערך מחר, כמצוות התורה "וביום השמיני ימול", אך נענה ה'עם-הארץ' בגאוה: "לא טעינו, אני יודע היטב שהבן נימול לשמונה ימים. אלא שיום רביעי אינו יום כל כך מתאים לנו, משום שרבים מהאורחים עסוקים וטרודים במלאכתם ולא יוכלו להגיע ביום זה, (וממילא יקבלו פחות מתנות, פחות צ'קים וכו')... ומכיון שיום שישי הוא היום הכי נח לכולם, החלטנו לדחות את הברית ליום שישי... בסך הכל מדובר ביומיים, זה לא נורא כל כך".

לאחר ריבוי ההפצרות בו להניאו ממחשבתו הרעה, האב עמד ואיים: "תשמע, אם אינך רוצה, אין שום בעיה, אני אפנה אל ד"ר פלוני (שהינו חילוני גמור). הוא בטח יסכים לתנאים שלנו..."

שאלתי אפוא היא: כיצד עלינו להתייחס לדרישה שכזו? האם יש להימנע מלהשתתף עמו בברית מילה שדוחים אותה בידיים, נגד ציווי התורה. או שמא בכל זאת יש למול את התינוק האומלל, שאילו לא נמולו, ילך אביו וימולו אצל רופא שאינו מקיים את המצוה כהלכתה (ללא פריעה וכו'), ואף אם ימול כהוגן, הרי יש הסוברים שמילת מחלל שבת פסולה[1].

(יש להדגיש, כי אילו היה פונה האב אל המוהל ביום שישי, פשוט היה שהיינו מורים לו שילך וימולו, וכל שאלתנו היא רק במקרה דנן, בו דורש האב לדחות את מצוות התורה שלפנינו, ושמא בהסכמה לדרישתו יש 'מתן לגיטימציה' והשתתפות בחטאו).

תשובה

כבר מצינו שנשאל בזה הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, בשו"ת 'אגרות משה' (יור"ד ח"ב סי' קי"ח): "הנה בדבר אחד שיום השמיני הוא ביום חמישי, והאב אינו חושש למצוות ה' יתברך, ואינו מניח למולו עד יום ראשון, ואם לא ירצה מוהל כשר למולו שלא בזמנו, יקח האב רופא שאינו שומר תורה שפסול למילה לפסק הרמ"א (ביור"ד סי' רס"ד סעיף א')".

והשיב ה'אגרות משה': "פשוט שצריך מוהל כשר למולו ביום ראשון כדי שתתקיים מצוות המילה אף שלא בזמנה, שהרי כל ישראל מחוייבים למולו, ונמצא שכאשר המוהלים כשרים לא ימולו אותו, אלא רופא פסול למילה ימולו, יעברו הם על חיובם, כיון שהיה הדבר באפשרותם, שהלא רצה האב שמוהל כשר ימול אותו ביום ראשון. אבל המוהל צריך להשתדל בכל האפשר לו שימול האב בזמנו". עד כאן דבריו.

ועל כל פנים, נראה שצריך המוהל למחות באב, וידגיש בפניו שאינו שלוחו כלל, אלא שליח התינוק העשוק, וכל בואו הוא רק על מנת להושיעו ולהכניסו בבריתו של אברהם אבינו. לפיכך, מן הראוי שימנע המוהל מלקבל שכר עבור הברית, שהלא אם ימחה ויוכיח ובכל זאת יטול את התשלום, יראה הדבר בעיניהם שהעיקר מבחינתו זה הכסף, ולא הצלת התינוק. וכמו כן, אילו יקבל את התשלום מהאב, יוכיח כי אכן הוא פעל בשליחותו, ולא בשליחות הבן, ולפיכך, מאחר ולא האב 'שכר את שירותיו', ממילא אינו נוטל את ממונו. ולכן יאמר המוהל שהאב וממונו אינם מעניינים אותו, וכל מעשיו הם רק כדי לקיים את מצוות התורה.

לפתע מגלה הנהג כי נוסע הינו בן-חו"ל

ומעשה שהיה: נהג מונית מארץ ישראל סיפר, כי פעם אחת הסיע יהודי ביום-טוב שני של גלויות. הנהג והנוסע החלו משוחחים, ותוך כדי הדברים מגלה הנהג, כי בן שיחו אינו אלא תושב חו"ל... אילו היה הנוסע אדם 'עדין' שיגלה הבנה ויסכים לרדת מהרכב (במקום שאינו מסוכן), בודאי שהיה צריך הנהג להורידו. אלא שנוסע דנן היה אחד כזה שסילוקו מהמונית, תביא לאיבה ושנאה וכו'. ובא הנהג ושאל, היאך היה עליו 'לנהוג'?

ומובא בספר 'יום-טוב שני כהלכתו' (י"ד, ו'), שהורה הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, שעל כל פנים פשיטא שאין לנהג ליטול מהנוסע את התשלום עבור הנסיעה. וביאר הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א, שטעמו של הגרש"ז הוא, שמכיון שמסיעו כעת אך ורק מחמת איבה ושנאה, אם כן מסיעו משום מצוה ולא מפני ששכרו לכך, ולכן אין ראוי שיקח כסף על כך. ולכאורה הוא הדין לנידון דידן. (ועיין עוד ב'והערב נא' ח"א עמוד 131)[2].

* * *

כי עליך הורגנו כל היום

בני ישראל לדורותיהם מסרו נפשם באופן הנשגב והנעלה ביותר על מצוות מילה. מסופר על מוהל שהיה מכתת רגליו מעיר לעיר ומכפר לכפר בערבות רוסיה, תחת שלטון מלכות הרשעה של הקומוניסטים, כדי להכניס ילדי ישראל בבריתו של אברהם אבינו. בהגיעו פעם אחת לברית של תינוק שכבר היה כבן ג' ירחים וטרם נימול, הרגיש מיד שאֵם התינוק מתוחה מאוד, על גבול טירוף הדעת, וכאשר אך גמר את המציצה, עוד טרם הספיק לחבוש את פצעי הרך הנימול, חטפה האם מידיו את בנה והמטירה עליו נשיקות וחיבוקים כאילו נטרפה עליה דעתה...

כאשר נרגעו הרוחות התנצלה, והסבירה שכאשר נולד בנה, נדרה נדר לה' לא לחבקו ולא לנשקו עד אשר יכנס בבריתו של אברהם אבינו! וכל זאת למען לא תכשל ותתעצל במצוה זו מחמת המציק! מי כעמך ישראל...

ובספר 'ברית אברהם הכהן' סיפר ר' אברהם קאהן: לרבבות מאחינו בני ישראל יוצאי רוסיה, שנתחנכו על ברכי הקומוניזם, כמעט לא היתה ידיעה בה' ובתורתו, ובכל זאת ברית העולם שבין ישראל לאביהם שבשמים, עוררה ומעוררת אותם בתשוקה גדולה להחתם באות ברית קודש. ומעשה בילד בן שבע, שלאחר שגמרתי להכינו לברית, אמרו לו המתעסקים שכל דבר שיתפלל עליו בעת הברית יקויים. חשבתי שבטח יתפלל על שעשועי ילדים... אך הילד השיב בקול רם: "ריבונו של עולם, אני עושה את זה רק בשבילך!..."

וכבר כתב מרן החתם-סופר (בתשובותיו יו"ד סי' רמ"ה), שמטבעו של עולם ומדרכי הרפואה, מילה סכנה היא לנימול. ברם, עין ה' אל יראיו שומרי בריתו, להציל ממוות נפשם, ואלפים ורבבות נימולין ואינם ניזוקין, לפי ששמירה עילאה היא, שלא כדרך הטבע, לעם הקודש המוסרים את נפשם למעלה מן הטבע.

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.