"שפעת מקסיקו" בראי ההלכה

כשאת העולם כולו הסעירה ה'שפעת המקסיקנית'[1], שגרמה לתמותה ובהלה רבה, רח"ל, נשלחה אל מו"ר שליט"א שאלה מעניינת מאת שני רופאים מומחים, שנדרשו לטפל ביהודי שחלה במחלה הנוראה, שכידוע הטיפול בה כרוך בסכנת הידבקות.

הנה אחד הרופאים הינו כהן, ואילו השני ישראל, ומשכך שאלו השניים: מכיון שלטיפול בחולה אין צורך אלא ברופא אחד, הסתפקנו האם יש להעדיף שהישראל יטפל בחולה ולא הכהן, כיון ששנינו במסכת הוריות (דף י"ג ע"א) שכהן קודם לישראל להצילו ולהחיותו? (וכמובן ששאלה זו מתעוררת אף במקרים של מחלות מדבקות אחרות).

תשובה

הכרעתו של מו"ר שליט"א בנידון היתה מפתיעה ביותר: "נראה שעדיף שהישראל לא יטפל בחולה, אלא להיפך, יש להעדיף שהכהן יטפל בו!..." מה הראיה? - ובכן, ניגש הרב לארון הספרים, שלף את הספר "משך חכמה", והחל לקרוא את הנאמר בו בתחילת פרשת תזריע (ויקרא י"ג, ב'):

"אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת וְהוּבָא אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, עניין הנגעים שנמסרו לאהרן הכהן, הוא מסתרי התורה אשר הטומאה והטהרה תלויים בכהן... אמנם יש לומר, שהנה הנגעים הם מחלה המדבקת, עד שאמרו במדרש (ויקרא רבה פרשה ט"ז): רבי יוחנן אומר אסור לילך במזרחו של מצורע ארבע אמות, ורבי שמעון בן לקיש אומר אפילו מאה אמה, ולא פליגי (ואינם חולקים), מאן דאמר ארבע אמות, זהו בשעה שאין הרוח יוצאת, ומאן דאמר מאה אמה, זהו בשעה שהרוח יוצאת. רבי מאיר לא אכיל ביעי מן מבואה דמצורע (לא היה אוכל ביצים מהמבוי של המצורע). רבי אמי ורבי אסי לא הוו עיילי (לא היו נכנסים) למבואות של מצורע... נמצא שההתעסקות במצורע היא עניין מסוכן, וצריך לזה השגחה פרטית נפלאה, אשר העוסק ינוצל מזה ויהיה נבדל אשר אליו לא ידבק הנגע. לכן בחרה התורה בבני אהרן, אשר המה נבדלים משאר ישראל, ומושגחים בפרטיות יותר, וכמו דכתיב (דברי הימים א', כ"ג, י"ג) וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים..."

והוא הדין לכאורה בנוגע לשאלתנו - שמכיון שעל הכהנים יש השגחה פרטית מיוחדת, עדיף יותר שהכהן יטפל בחולה, מפני שאצלו קיים פחות חשש להידבקות. והדברים מחודשים!

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.