הרב יצחק זילברשטיין
אסיפת הרופאים בראי ההלכה
כולם גוחנים, סוקרים, מתעניינים, שואלים ומקבלים תשובות. ופעמים שמרגיש החולה כאילו היה בכלוב של זכוכית, מוצג במוזיאון, חיה בגן חיות
- הרב ארז חזני / והערב נא
- פורסם כ' טבת התשע"ה
אדם שוכב רתוק למיטת חוליו בבית החולים, ומגיעה עת ביקור הרופאים. הנה הוא, הפרופסור, מוקף במתמחים צעירים. הנה הוא מתעכב אצל החולה הסמוך, מסביר ודן, עונה על שאלות ומרחיב את הדיבור, והנה הוא מגיע לכאן. קורא את גיליון המחלה, שואל כמה שאלות, ומתחיל להסביר. מסיר את השמיכה, מגלה את הבגד, מראה להם את הנגע. כולם גוחנים, סוקרים, מתעניינים, שואלים ומקבלים תשובות. ופעמים שמרגיש החולה כאילו היה בכלוב של זכוכית, מוצג במוזיאון, חיה בגן חיות.
ויש לשאול: האם לפי ההלכה יש רשות לנהוג כן?
תשובה
תשובה לשאלה כתב הגאון רבי אליעזר וולדינברג זצ"ל, בשו"ת "ציץ אליעזר" (חי"ג סימן פ"א, ד"ה ואני רואה), והעלה כי אכן הדבר אסור, כיוון שזו הלבנת פנים שאינה לתועלת החולה, (ובפרט כשמביאים גברים מסביב לאשה חולה, או להיפך), אף אם היא לתועלת המתמחים. והביא ראיה נפלאה לכך מדברי הנצי"ב מוולוז'ין זצ"ל בספרו 'העמק דבר': הנה בסיום פרשת הנגעים נאמר (ויקרא י"ד, נ"ז): לְהוֹרֹת בְּיוֹם הַטָּמֵא וּבְיוֹם הַטָּהֹר זֹאת תּוֹרַת הַצָּרָעַת, והביא הראב"ד בפירושו לתורת כהנים את דברי הירושלמי, שאין האדם רשאי להורות בנגעים, עד שראה ושימש את רבו. וזהו שנאמר: "להורות ביום הטמא וביום הטהור", שהכהן קורא לתלמידיו כשבא הנגע לפניו, להורותם שכזה נגע טמא וכזה טהור.
וכתב הנצי"ב, שלכן סיים הכתוב: "זאת תורת נגע הצרעת": "שבאמת הוא בזיון גדול לאדם, שיתקבצו תלמידים רבים ויביטו על בשרו ונגעו. ודאי בהוראה אחרת כיוצא בזה במקום אחר, אסור לעשות כן ולהלבין פני החולה. אבל זאת תורת הצרעת, שיגיע לו כפרה על שהלבין הוא פני חבירו". ומכאן נוכל להסיק בנוגע לשאלתנו, שהדבר אסור, שמי התיר לבזות אדם זה, כדי שתהא תועלת לאחרים?!
וסיים הציץ אליעזר: מן הראוי איפוא, שהרופא ירצה את החולה שיסכים לכך. ואם מביע החולה התנגדות, על הרופא להימנע מלהביאם מסביב למיטתו.
הגאון רבי שלום מאיר הכהן ולך שליט"א, הביא את הדברים בספרו "מעיין השבוע", והוסיף רעיון מוסרי נפלא: ספק אם נוכל לתקן את העולם, אבל את עצמנו, יכול נוכל. פעמים רבות מוכיחים אנו את בנינו או את תלמידינו, והלכה פסוקה היא: "המוכיח את חבירו, בין בדברים שבינו לבינו, בין בדברים שבינו למקום, צריך להוכיחו בינו לבין עצמו" (רמב"ם, הלכות דעות פ"ו ה"ז). אין שום היתר להוכיחו ברבים ולביישו בכך. "מפני מה זכה ירבעם למלכות, מפני שהוכיח את שלמה. ומפני מה נענש, מפני שהוכיחו ברבים" (סנהדרין ק"א ע"ב). אבל לעתים מורים אנו היתר לעצמנו, להוכיחו ברבים כדי שישמעו וייראו, ולא יעשו כמעשיו.
ובכן, אין כל היתר. אין היתר להועיל להם, על חשבון בזיונו של זה! ומי מדבר על לעג ושנינה ברבים. על הלבנת פנים ברבים, המנשלת מהעולם הבא (אבות פ"ג מי"א)!
לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.
החליפו עכשיו את אפליקציית טיקטוק בהידברות Shorts וצפו בתוכן איכותי ומחזק.
לחצו כאן להורדה >>