הרופא קרא לאב, ובישר שנולד לו בן זכר, אך פגום וחולה...

לאחד מבתי החולים הגיעה אשה שכרעה ללדת, וסימנים של דאגה ופחד נוראים היו על פניה. האשה הרבתה לבכות וניכר היה שנמצאת במצוקה קשה. לאחר שהרבו האחיות להפציר בה שתספר מה עובר עליה, סיפרה האשה: "ראו נא, לפני כתשע שנים נישאתי לבעלי. כבר בלידה הראשונה הוא 'הזהיר' אותי שאביא לו אך ורק בן זכר, וחלילה לא אחזור מבית החולים עם בת, (כאילו מביאה אותה מבית אביה). אולם בשמיים החליטו אחרת, ונולדה לנו בת. כך היה גם בלידה השניה, השלישית... עד שנולדו לנו שש בנות, ולבנים טרם זכינו. עתה, לקראת הלידה השביעית, איים בעלי: 'אם גם הפעם תביאי בת - אל תחזרי הביתה! לא את ולא הילדה'..."

ומה ילדה האשה לבסוף?--- בת!

והנה, הרופא המשמש כמנהל המחלקה, שמע את סיפורה העגום של האשה, ניגש אליה ואמר שתוכל להיות רגועה, ובעזרת ה' יתברך, הכל יבוא על מקומו בשלום. מה עשה אותו רופא? - הוא מיהר להתקשר לבעל, ובישר לו בשמחה כי סוף-סוף נולד לו בשעה טובה... בן זכר!! לא היה גבול לאושרו של האב. אך הוסיף הרופא, "אנא תיכנס אלי מיד כאשר תגיע לבית החולים".

האב מיהר להגיע, ונכנס לחדרו של הרופא. "ישב כבודו בבקשה, וישתה תחילה מים", ביקש הרופא. האב קטעו, כשעל פניו ארשת דאגה רצינית, וביקש שיסביר לו לאלתר במה מדובר.

"ראה נא", אמר הרופא, כשארשת רצינות נסוכה על פניו, "אמנם זכית לבן זכר, אך לדאבוננו אצל הרך הנולד נמצאו קצת בעיות...", והחל הרופא לפרט: "אצבעות הידיים לצערנו אינן מתפקדות... אך זו הבעיה הקטנה. יש לו גם בעיה ברגליו - רגל ימין ארוכה ושמאל קצרה...". וכך המשיך הרופא ומנה פגמים קשים ונוראים, רח"ל, מהקל אל הכבד, עד שסיים, כי לילד ישנה בעיה מוחית רצינית, "וכעת, הנורא מכל מבחינתו, הוא הפגם הקשה בלבו... בעוד רגעים מספר הוא עומד להיכנס לניתוח מסובך..."

את צערו של האב לא ניתן לתאר במילים. את ראשו הטמין בין ברכיו ומירר בבכי תמרורים. "אני אשם בכל", צעק האיש במר לבו, "לחינם ציערתי את אשתי, ובעטתי בטובתו של מקום, שנתן לי שש בנות בריאות וטובות... מה היה נורא כל כך אילו הייתי זוכה בבת בריאה וטובה..."  

ואז, כאשר הגיע הבכי לשיאו, נעמד הרופא על רגליו, הושיט לאב את ידו, והכריז בקול גדול: "מזל טוב יקירי! נולדה לך בת בריאה ושלימה!..."

ואכן, בס"ד תוכניתו של הרופא הפיקח הצליחה. האב הפך לשמח בחלקו, והודה להשי"ת ולרעייתו על שזכה לבת בריאה...

מובן מאליו, שהצער הנורא שגרם הרופא לאב מותר הוא מן הדין, ואדרבה, מצוה גדולה קיים בכך שהשכין שלום בין איש לאשתו, וכאמור לעיל. (ועיין עוד בסמ"ע בסי' רכ"ח סק"ו). 

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.