נשלח להחליף דולרים בשקלים, וקנה אותם לעצמו

מעשה שהיה כך היה:

לראובן היו מאה אלף דולרים, ונתנם לשמעון שלוחו שיקנה תמורתם (אצל החלפן) שקלים. הימים היו ימי שפל של הדולר, ומחירו צנח ל-3.3 שקל בלבד. שמעון קיבל עליו את השליחות, ויצא אל החלפן.

והנה בלכתו בדרך התבונן שמעון, ואמר בליבו, 'למה לי להחליף את הדולרים אצל החלפן, הרי יש לי 330,000 שקלים, ואם כן אקנה את הדולרים לעצמי... הרי שער הדולרים נמוך, ואם כן זו עסקה מאוד משתלמת'...

וכך עשה, משום שחשב שלראובן אין זה משנה מי יחליף את הדולרים, החלפן או שמעון, והעיקר מבחינתו הוא שיקבל לידיו 330,000 שקלים.

חלפה שנה, ונתייקר שער הדולר, עד שהגיע ל-4 שקלים. והנה, ראובן היה נזקק שוב להחלפה. הפעם רצה להחליף שקלים בדולרים. קרא שוב לחבירו שמעון, ומסר בידו 400,000 שקלים, על מנת שיקנה בהם מאה אלף דולר.

ומה עשה שמעון? הוא חזר לביתו, והוציא מתחת לבלטות את אותן שטרות של דולרים שקיבל בזמנו מראובן! נטל שמעון לידו את השקלים, ואת הדולרים החזיר לידי ראובן! תוך שהוא מודה לו בשמחה על העסקה המוצלחת שעשה בזכותו! ראובן התעניין, "על איזו עסקה אתה מדבר? מה אתה מסתיר ממני?". ושמעון, שהינו יהודי כשר וישר, סח לחבירו את כל אשר עשה.

לאחר שבוע, פנה שוב ראובן אל שמעון, והפעם ביקש ממנו שיואיל בטובו לתת לו הלוואה, בסך 70,000 שקלים. שמעון נענה לבקשה, ונתן את הכסף לראובן בשמחה.

ראובן קיבל את הממון, ואמר לשמעון: "יקירי האהוב, כיצד חשבת להרוויח ממני במרמה 70,000 שקלים... דע לך כי כעת איני מתכוון להשיב את החוב... אני תופס את הכסף עבור מה שכבודו הרוויח על חשבוני במכירת הדולרים"...! שמעון, שהוכה בהלם, קם ותבע את ממונו בחזרה, וטען כי פעל על פי הדין והיושר...

הצדק עם מי?

תשובה

נאמר בשו"ע (חו"מ סימן קפ"ה ס"ב): "אין שליח יכול לקנות לעצמו, אפילו באותם דמים שהרשוהו בעלים למוכרו". ובטעם הדין הסביר הסמ"ע (שם סק"ד), שאין אדם מקנה דבר לעצמו, שכן אין המכר אלא הוצאת הדבר מרשות לרשות, וכאן הרי לא יצא הדבר מרשותו (של השליח), שהוא עומד במקום הבעלים.

לאור הדברים נוכל ללמוד לכאורה, שהדין עם ראובן, משום ששמעון לא היה יכול למכור את הדולרים לעצמו, אפילו ששילם את המחיר שרצה ראובן, מפני שידו כיד הבעלים ואין לו אפשרות לעשות בהם קניין. (ואמנם בש"ך שם סק"ג, ובמחנה אפרים בהל' שלוחין סימן כ', ציינו שיש חולקים על דין זה של השו"ע, וסוברים שיכול השליח להחזיק לעצמו. על כל פנים, בנידוננו שראובן מוחזק בכסף, לא יוכל שמעון להוציאו מידו).

אמנם, יעויין במחנה אפרים (שם), שהאריך בנידון זה, והעלה, שאם השליח כבר שילם כסף למשלח, כדי שיזכה לעצמו, הרי שאף על פי שלא אמר השליח כלום למשלח (רק שבדעתו חשב לזכות בדבר לעצמו), זכה השליח (לפי כל השיטות), כי דעת המשלח היא להקנות את החפץ לבעל המעות, וברגע הקניין נסתיימה השליחות, והרי אין ידו של השליח כעת כיד בעל הבית, ולכן הוא קונה את החפץ (בנידוננו - את הדולרים) בקניין חצר. ויעויין בספר משפט שלום (סימן קפ"ה ס"ב), שמשמע שהסכים עם המחנה אפרים לדינא.

ולפיכך, גם בנידון דנן, שמעון היה יכול לקנות את הדולרים שנתן לו ראובן, תמורת הכסף ששילם לו, וממילא מה שהרוויח הודות לממון חבירו, בדין הרוויח, ולכן ראובן אינו רשאי להחזיק עתה בשבעים אלף שקלים של שמעון, ועליו לחזירם לו.

לסיכום: ראובן צריך להשיב לשמעון את השבעים אלף שקלים ש'לווה' ממנו.

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.