להימנע מלענות על קדיש של אחד שמסיר אזנו משמוע תורה

סיפר תלמיד חכם אחד למו"ר שליט"א:

פנו אלי מתפללי בית הכנסת, ובקשו שבכל בוקר לקראת סיום התפילה, לאחר אמירת 'כל השונה הלכות', אומר לפניהם דברי הלכה, ומחשבה אחת של מוסר. נענתי לדרישתם בשמחה, ובס"ד הדברים ערבים על שומעיהם. אך לא על כולם. הנה בכל יום, מיד כאשר אני מתחיל לדרוש, אחד המתפללים 'מפגין' חוסר שביעות רצון מהדברים. הוא משמיע כל מיני קולות ואנחות, מפהק באופן שלא יהיה אחד שיפספס את פיהוקו, מתמתח ומתנועע כאילו 'יושב על קוצים', וכו' וכו'. רק לאחר שהשיעור מסתיים, האיש 'נרגע'. כמדומה שהזלזול של האיש בשיעור, 'מדביק' גם אחרים מציבור הלומדים... (ויצויין, כי מדובר באדם המהדר במצוות, משכים ומעריב לבית הכנסת וכו', אך משום מה דברי תורה אינו מסוגל לשמוע).

והנה, את הקדיש דרבנן (על ישראל), הנאמר לאחר דברי התורה, אומר אותו יהודי! ואני עומד מסופק, האם לענות על הקדיש שלו? הלא בקדיש נאמר: "על ישראל ועל רבנן ועל תלמידיהון ועל כל מאן דעסקין באורייתא...", ואיך יעלה על הדעת שנענה על כך אמן, כאשר הדברים נאמרים על ידי אחד שמזלזל בתלמידי חכמים ובדברי תורה.

יורנו נא רבנו, כיצד יש לנהוג במקרה שכזה?

תשובה

השיב מו"ר שליט"א:

שנינו בשולחן ערוך (בהלכות נידוי, יור"ד סימן של"ד סעיף מ"ג): "על עשרים וארבעה דברים מנדין את האדם, ואלו הן: המבזה את החכם... המזלזל בדבר אחד מדברי סופרים, ואין צריך לומר מדברי תורה... המעכב את הרבים מלעשות מצוה". וכן נפסק (שם סעיף ו'): "ויש רשות לבית דין להחמיר עליו שלא ימולו בניו, ושלא יקבר אם ימות, ולגרש את בניו מבית הספר ואשתו מבית הכנסת, עד שיקבל עליו הדין".

וגם בנידון דנן אם הרב המקומי מתרה באיש, ובכל זאת הוא ממשיך לחטוא ולהחטיא את הרבים, רשאי הרב להכריז שאין לענות אמן, על הקדיש שלו, כשם שיש רשות לקנוס את המנודה, שלא למול את בנו, ולגרש את אשתו מבית הכנסת כדלעיל.

וגם אם אין רב במקום, ראוי להכריז שלא לענות אחריו, שהרי "מסיר אזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה" (משלי כ"ח. וע"ע באליה רבה בסימן קנ"א סק"ו). אולם על 'יתגדל ויתקדש', ו'אמן יהא שמיה רבא', שהיא תפילה על מלכות שמים, חייבים לענות אמן, אבל ב'על ישראל', וב'עושה שלום', יש להכריז שלא לענות אמן, משום שזוהי תפילה, ותפילתו של זה תועבה היא!

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.