החכם קרא ליהודי "ר' פסח", ומאז כינוהו כולם בשם זה

[1] יש לציין, כי מעשה זה אירע אצל הגאון בעל ספר 'תירוש ויצהר' (סימן מ"ט), אלא ששם היהודי התעורר לשמע תוכחתו של הרב, והבטיח שמאותו יום והלאה יצא אל אחיו ויקנה מאתם.

[2] וביאר המהרש"א שזו לשון גנאי, לפי שרבי חייא לא היה יכול להגות את האות ח', והיה אומר ה' במקום ח', כמבואר במסכת מגילה (דף כ"ד ע"ב) שאמר לו רבי 'כשאתה מגיע אצל הפסוק וחכיתי לה', לא נמצאת מחרף ומגדף' (שנראה כאומר והכיתי ח"ו). וכך גם היה מגמגם בע', כדאמרינן במגילה שם, שקורין לא' ע', לפי שאלו אותיות הם קרובים בלשון, מאותיות אהח"ע. ובדרך לגלוג היה קורא אותו עייא במקום חייא, כפי שהיה מבטא ר' חייא בעצמו את שמו. (וע"ע בבן יהוידע).

[3]ונסיים בחידה: היכן מצינו שמכנים שמו של יהודי בשם "הפסח"?

תשובה: כתב הגאון רבי עקיבא איגר (בפירושו על המשניות, סוף מסכת פאה), שבעיר ליסא היה יהודי שעמד לגרש את אשתו, ומאחר שבעירו היה יהודי נוסף הקרוי בשמו של המגרש, ולמרבה הפלא, גם שם אביהם ואבי-אביהם היה זהה, החליטו הבית דין לעשות סימן (כמו ששנינו במסכת בבא בתרא דף קע"ב ע"א: "ואם היו משולשין - יכתבו סימן"), ולהוסיף לשמו של המגרש את הכינוי "הפִּסֵחַ", משום שהיה חיגר ברגל אחת. וכדי שלא יראה כאילו שמו פֵּסַח, כתבו הפסח. (ולא רצו לכתוב חיגר, כי תיבה זו משתנה, פעמים נכתבת ביו"ד ופעמים בלי יו"ד).

וחידה נוספת: מתי יש לכנות ליהודי שם גנאי?

תשובה: א) כתב בספר חסידים (סימן קצ"א): יהודי שהמיר דתו, מכנין לו שם, שנאמר (תהלים קל"ה) 'כמוהם יהיו עושיהם', כמוהם יש לכנות לו (רוצה לומר, כמו העבודה זרה עצמו, יהיו עושיהם, דהיינו עובדיהם, ובעבודה זרה נאמר שקץ תשקצנו - לכנות לה שם לגנאי, כמבואר במסכת ע"ז דף מ"ו ע"א, וכמו כן יש לעשות לעובדי העבודה זרה), כגון אם שמו אברהם, יקרא אפרם (לגנאי, לשון עפר ואפר), וכן כיוצא בזה.

ב) שנינו במסכת סוטה (דף מ"ז ע"א): "משבא אליעזר בן דינאי, ותחינה בן פרישה היה נקרא, חזרו לקרותו בן הרצחן". וכתב רבינו יוסף חיים בספרו 'בן יהוידע': "פירוש, שם אביו היה דינאי, לכן קראו אליעזר בן דינאי, אבל בן פרישה ובן הרצחן אין שמות אלו דפרישה ורצחן קאי (נסובים) על אביו, אלא הם שמות עצמו, כלומר איש מפורש איש רוצח. ואומרם בן הרצחן או בן פרישה, הוא כמו 'בן מוות איש זה', וכמו 'בן בליעל', שהוא רוצה לומר בן שהוא בליעל. והנה שם אליעזר הוא שם שנקרא בו ביום המילה, אבל שם תחינה הוא שם כינוי שכינו לו אחר כך לאיזו סיבה (ויתכן שהיה דרכם לקרות כל אליעזר בשם תחינה, על שם התחינה של אלקי אבי בעזרי), ומחמת שהרשיע הרבה ופירש מדרכי ישראל, היו קורין אותו תחינה בן פרישה, רוצה לומר מופרש ומובדל. ואחר שהרבה רצח, חזרו לכנותו על שם הרצח, שקראוהו בן הרצחן.

ברם קשה, מאי נפקא מינה מדברים אלו, שבא התנא להודיע לנו במשנה הטהורה שזה הרשע כך היה נקרא בתחילה וכך נקרא לבסוף? ונראה לי בס"ד, שבא ללמדנו הלכה בזה, שראוי לכנות שם לאיש רשע ממין רשעתו, כדי לפרסמו וכדי שהעם ישמעו ויראו, שיחושו לזילותא דידהון (לבזיון שיהיה להם) אם ירשיעו, שהרי אם חלילה ירשיעו, יהיו קורין להם שם לחרפתם, ולא תשכח חטאתם לדורי דורות, ועל ידי כן יפרשו מדרכם הרעה".