לאחר שהעביד בעל הבית את העני בפרך, אמר לו: "כאן עובדים, שם אוכלים"!

מעשה שהיה בעשיר שירד מנכסיו, והפך לעני מרוד. מחמת הבושה הגדולה, חודשים ארוכים נמנע מבקשת עזרה. אך כעת כבר הגיע ממש לחרפת רעב, רח"ל. נודע לו על נדיב אחד, בעל לב רחב, המארח בביתו עניים, ועורך לפניהם מדי יום שולחן מלא בכל טוב. ממש "כלבא שבוע".

זו היתה הפעם הראשונה בחייו שהוא נאלץ לדפוק על דלתו של אחר כדי לבקש עזרה. בלית ברירה דפק בחלישות, והדלת נפתחה. "שלום אדוני, האם מקבלים כאן ארוחות?", שאל העני. "כן בודאי", השיב בעל הבית, "יש רק לבצע מספר עבודות תחזוקה לפני הארוחה. תכנס בבקשה", החווה בידו בתנועה אצילית. "מכשיר שואב האבק נמצא בארון השרות... המברשת לניקוי הספות תמצא ב..., לאחר מכן תעבור לתריסים... אל תשכח את ארונות המטבח. וכמובן, את התנור יש לנקות היטב..."

לאחר שסיים את מלאכתו, הביט בגאווה על הבית המצוחצח, ופנה אל בעל הבית בקול רוטט: "את עבודתי ביצעתי, כעת הבה לי את המגיע לי!"

"מה שמגיע מגיע". הובילו בעל הבית אל פתח היציאה, פתח את הדלת, והצביע על הדלת שממול. "שם מחלקים את האוכל. בתאבון". העני הודה לו מקרב לב, ופנה בצעדים מאוששים לעבר דירת האוכל. כעת הוא יקבל את שלו בזכות ולא בחסד. למרות שהיה גופו שבור ורצוץ, והרעב העיק מאוד, היתה לו הרגשה נעימה, אחוות העמלים.

הדלת היתה פתוחה. הוא נכנס וגילה לנגד עיניו עשרה עניים, יושבים וסועדים את לבם סביב השולחן הנאה. "שב בבקשה", פנה אליו מאן דהוא, ככל הנראה בעל הבית, "תוך מספר דקות תקבל את מנתך".

הוא התיישב במקום פנוי, ופנה אל היושב לידו: "מימי לא הפעלתי שואב אבק... אף פעם לא צחצחתי כלי כסף...". הסועד החל להרהר לעצמו, כנראה שגם אנשים שפויים משתגעים כשהם מחכים לאוכל.

אך הלה לא הרפה, "כל כך קשה עבדתי כדי להגיע לכאן... אולי תאמר לי, מה אתה עשית, במה עבדת?". הסועד הניח ידו על כתיפו ואמר: "תעשה לי טובה, אני לא מבין כלום. תסביר לי על מה אתה מדבר. תתחיל לספר מהתחלה"... לאחר שסיים את סיפורו, הסביר לו הסועד, כי כאן לא צריך לעבוד כלל. פשוט נכנסים ואוכלים...

האיש שמע, והתעלף... התברר לו, כי הוא דפק על הדלת הלא נכונה, אצל השכן הנוכל...

עתה מגיע העני ותובע את בעל הבית הנוכל לשלם לו את השכר עבור מלאכתו המפרכת. בעל הבית השיב לעומתו: "הגע בעצמך, אילו הייתי מביא לך מאכלים מביתי, או אילו יוצא ומביא אליך את המנה לכאן, הרי שהיית אוכל ושב לביתך בשמחה. אם כן גם עתה הרי 'סידרתי' לך את מה שרצית, הפניתי אותך אל דירת האוכל..."

עם מי הדין?

תשובה

אילו אכן היה השכן הנוכל מעניק לאיש ארוחה משל עצמו, היתה מתקבלת טענתו ששילם את ה'שכר' שהוסכם ביניהם, ברם, למעשה השכן לא 'שילם' לעני מאומה, והעביד אותו בערמה, ולכן שלם-ישלם לו את דמי פעולתו!

ומה שיש להסתפק כאן, האם מגיעים לשכן 'דמי תיווך', על שהראה לעני היכן מחלקים את האוכל? ונראה, שאינו יכול לדרוש דמי תיווך, משום שאין דרך העולם לשלם שכר עבור תיווך שכזה (אלא אם כן התנו במפורש שמקבל ההנאה ישלם על טובה זו). וכמו ששנינו ברמ"א (חו"מ סימן קכ"ט סכ"ב): "מי שנדר שכר לחבירו שיערב בעדו (שיהיה ערב בעד חובו), אם קיבל קניין ליתן לו שכר, חייב כפי מה שקצב. ואם לא קיבל קניין, אין צריך ליתן לו שכר באמירה בעלמא", וביאר הקצות החושן (סק"ט): "בלא קניין אינו חייב לו כלום, כי ערבות אינו דבר שלוקחין עליו שכר כלל". וכמו כן יתכן מאוד שהיה מוצא העני את בית הנדיב גם ללא עזרתו של השכן. (וע"ע ברמ"א בחו"מ סו"ס רמ"ו ובש"ך שם ס"ק י"א).

בשולי הדברים, יש לציין, כי אחד המגידים סיפר את המעשה הנ"ל, והוסיף מחשבה אחת של מוסר, שניתן להפיק ממנו: הנה מעשה זה ממחיש לנו, כי בסופו של דבר, הכל אוכלים מידו של הקב"ה, המאמצים המרובים אינם משנים את התוצאה, משום שפרנסתו של האדם אינה מגיעה מריבוי יגיעתו והשתדלותו, לא כל המרבה במשא ומתן ובמלאכה פרנסתו מרווחת, אלא הכל הוא מברכת שמים. 'הזן את העולם כולו'. ניתן לראות אנשים הטורחים ועמלים לפרנסתם מעל ומעבר, והתוצאות, נוּ... ואילו אחרים משיגים כפליים ברבע מאמץ. 'הוא נותן לחם'!

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.