שבועות: שו"ת בענייני תלמוד תורה

לדבר ד"ת כשהשומע לא בירך ברכת התורה

מעשה בבן תורה שנסע באוטובוס מירושלים לתל-אביב, ולידו ישב שוטר גלוי ראש שאינו שומר תורה ומצוות, מעיין בעיתון. חשקה נפשו של הבן תורה לקרב לב שכנו לאביו שבשמים. הוא פנה אל שוטר ואמר לו: "סלח לי, על דש חולצתך כתוב "ישראל", אולי תרשה לי לספר לך מהי המשמעות של התיבה "ישראל"? לא אגזול ממך הרבה זמן...". "ברצון", השיב השוטר. הסביר לו: "ישראל הם ראשי תיבות של כל אבותינו ואמותינו - אברהם יצחק יעקב שרה רבקה רחל לאה (כמבואר בפירוש רבינו אפרים על התורה פר' וישלח). כלומר, כשאנחנו מזכירים ישראל, צריכים אנו להיזכר ולהתנהג בהתאם למעשיהם של האבות והאמהות ע"ה...". לאחר פירוט הדברים עם דוגמאות מעשיות, השוטר לבש כובע והטמין את העיתון בכיס, וכמעט שוחחו שעה בדברי תורה ערבים. וכשנפרדו אמר לו השוטר: "מה שדברת עמי, הם דברים רבי ערך לעומת העיתון. חיממת לי את הלב".

הגיע אותו תלמיד חכם ושאל: האם היה מותר לי לשוחח בדברי תורה עם השוטר למרות שלא בירך ברכת התורה?

תשובה: הצעתי שאלה זו לפני שנים רבות, לפני מורי חמי מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, והשיב לי: השוטר לא נתכוין לקיים בשיחה זו מצוות תלמוד תורה, ויתכן שבאופן זה לא חייבים לברך על התורה. כי הוא התעניין בתורה לשמוע חכמתה ובינתה, אבל לא נתכוין לקיים בשיחה זו מצוות עשה של "ושננתם לבניך ודברת בם", (ויש להביא ראיה לכך מהנאמר בחכמת שלמה או"ח סימן תרפ"ז ס"ב, יעו"ש). וכמדומה שבזמן אחר השיב לי מו"ח שליט"א, שברכת התורה היא מצוה, דהיינו, שקיימת מצוה לברך לפני שלומדים תורה, אבל אם אי אפשר לברך, כגון שלא זוכר מה מברכים עליה, אין איסור ללמוד, ואם כן כשלא ניתן לבקש מהשוטר בשלב זה שיברך, עדיף שילמד ולא יתבטל מהתורה, הגם שלא בירך.

ללמוד עם חולים במחלות מדבקות

שאל תלמיד-חכם המשמש כרב בית-חולים: פנו אלי מספר חולים, ממחלקה בה מאושפזים חולים במחלות מדבקות, והתחננו שאמסור להם מידי יום שיעור גמרא ב'דף היומי', משום שצמאים הם לדבר ה'. שאלתי היא, האם מותר לי לסכן את עצמי, כדי ללמדם תורה, לעודדם ולחזק את רוחם, או שמא מאחר ו'שכיחא היזיקא' (זהו היזק מצוי), אסור, שכן אין סומכים על הנס, והרי אמרה התורה "וחי בהם" ולא שימות בהם?

תשובה: מסופר במסכת כתובות (דף ע"ז:) על רבי יהושע בן לוי, שהיה כורך עצמו בחולים מצורעים ועוסק עמם בתורה, והיה אומר: הרי נאמר על התורה אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן (משלי ה', י"ט) - אם חן מעלה על לומדיה - אגוני לא מגנא?! והקשה הקדוש רבי אלחנן וסרמן זצ"ל (קובץ שיעורים שם סי' רע"ז), והלא אמרו חז"ל שבמקום דשכיח היזיקא לא סומכים אנו על הכלל ששלוחי מצוה אינן נזוקין (וכדכתיב 'ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני'), והיאך סיכן רבי יהושע בן לוי את עצמו?! ותירץ: צריך לומר, שזהו דוקא בשאר מצוות, אבל בנוגע ללימוד תורה הדבר שונה, ואין ניזוקין בה אפילו במקום שההיזק שכיח. ובאהבת איתן (בגליון עין יעקב) כתב, כי מה שרבי יהושע בן לוי סיכן חייו, וסמך על הנס, היינו דוקא בתלמוד תורה דרבים.

ולמעשה הורה מו"ר: אם לומד תורה לשמה וגם מלמד לרבים, נראה שמותר להסתכן כדי ללמדם תורה[1].

הנחת ספר ע"ג ספר כדי שלא יסגר

ספר הכרוך הדק היטב, וכשמניח אותו הלומד על השולחן לפניו הוא נסגר, האם מותר (לצורך לימודו) להניח על גביו ספר אחר, על מנת שימנע את סגירתו? וחשבנו להביא ראיה מהמבואר במשנ"ב (סי' קנ"ד ס"ק ל"א) בשם החיי אדם, שיש להתיר להביא ספר אחר, להניחו לפניו על השולחן, ולהניח על גביו את הספר שלומד בו כדי להגביהו. ואם כן, מה לי מניחו מתחתיו מה לי מניחו על גביו...

תשובה: יש לחלק בין מצב שהספר מונח מתחתיו, שאז אינו עושה בספר שום 'פעולה חיובית' (הספר מונח ב'שב ואל תעשה'), ולבין מצב שהספר עושה מעין 'פעולה חיובית' - הוא לוחץ על הספר האחר ומשאירו פתוח, ובאופן זה יש קצת ביזיון, ולכן יש להימנע.

לסרב לפתוח ההיכל משום ביטול תורה

תלמיד חכם המשמש כרב בית הכנסת, מכובד בשבת בפתיחת ההיכל. אולם, מכיון שפתיחת ההיכל באותו מקום עורכת זמן רב (כעשר דקות, מכיון שנוהגים להוסיף מי שבירך וכו'), מעוניין הרב לסרב לכיבוד, משום שחס על זמנו, ורוצה לנצל את הזמן לשינון וחזרה על תלמודו. האם נכון שימנע מלפתוח ההיכל, או שמא אין זה מן הראוי (או אסור)?

תשובה: אין לו לסרב, אלא ילך ויקיים את המצוה, מב' טעמים: א) כיון שאם לא ילך, זה יראה כזלזול למצוה. ב) אסיפה זו (וההתעכבות בה) היא כבוד המקום, (כעין דברי רש"י בכתובות ח'.).

למכור ספרים כדי לרכוש 'דיסק'

מעשה באחד שהתלונן כי חסרים לו הרבה מאד ספרים הנחוצים לו, ואין לו מספיק כסף בכדי לקנותם, ועל כן חשב למכור את ספריו, ולקנות בממון תקליטור תורני המכיל את כל הספרים שצריך ויותר... ובא לשאול: "האם מותר לי למכור את ספריי כדי לרכוש את התקליטור (וביום השבת אני לומד מחומר מודפס מערב שבת)"?

תשובה: לא ראוי למכור את הספרים כדי לקנות את התקליטור, משום שזו הורדה בקדושה וביזיון לכתבי הקודש[2].

התנדב ספרים ורוצה לשלם ב'דיסק'

יהודי נדר ליתן לספריה תורנית 20,000 ספרים! אלא שמצבו הכלכלי הורע, ולכן בא ומסר לגבאי תקליטור תורני המכיל 20,000 ספרים, ובזה רוצה לצאת ידי נדרו...

תשובה: אינו יוצא בזה, שהרי כוונת נדרו היתה לתרום ספרים ממש (שמעלתם גדולה יותר מדיסק, כמבואר בתשובה הקודמת). ומה עוד, שמן הסתם כוונת נדרו היתה, שיתן דבר בעל שווי כספי גדול, ולכן אינו יכול לצאת בנתינת דיסק 'זול', ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם!

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.