לכבוד שבת קודש

בשלהי חודש תשרי תשכ"ג, בעיצומה של תפלת שחרית, התעלף רבינו רבי אהרן קוטלר זצ"ל, ראש ישיבת ליקווד בארה"ב. למחרת הועבר ספר התורה החי אל בית החולים. כעבור עשרה ימים ראו הרופאים צורך בניתוח דחוף, מסובך וקשה, ומכאן נתגלגלו העניינים בסערה, כשבשלושת השבועות הבאים, הכין ראש הישיבה את נשמתו לקראת כהונתו כריש מתיבתא בישיבה של מעלה...

ועידת רופאים נתנה הוראה חד משמעית, ברורה ויציבה: אין לו לרב להכניס שום דבר מאכל לתוך פיו, גם לא טיפת משקה כל שהיא. מעתה ניזון החולה רק דרך זריקות ועירויים!

היובש בפה... נורא שאין לתארו. לשונו של רבי ארון נסתכסכה בין שיניו והתנועעה בכבידות, אך הרופאים לא מרשים להכניס לתוך פיו אפילו קוביית קרח קטנה. הדיבור נעשה עליו קשה ביותר, והצמא כבד מנשוא. "תדבק לשוני לחיכי". וכידוע הרי זה אחד מהייסורים הנוקבים ויורדים עד דכדוכה של נפש, כי הצמא איום ונורא כשהוא מקיף את כל הנימים שבגוף, והשפתיים משוועות בצער למעט מים... השתדלויותיהם של התלמידים הדואגים לשלום ולרווחת רבם לא נשאו פרי, וגם טיפת מים אחת לא נזדלפה בין שפתיו של הגאון. הרופאים ממאנים.

עד שביום רביעי באותו שבוע, הסכים רופא זוטר, "רופא תורן", שיגישו לרבי אהרן סוכריה קטנה עם מקל. קמצוץ זעיר של לחות, עם קצת מתיקות, למען ירווח לו קמעה מן היובש והייסורים הכמעט בלתי נסבלים.

נתאר לעצמנו את אושרו של התלמיד שעמד ב"משמרת" ליד רבו הקדוש, באותה עת בה הסכים הרופא לבקשתו של ראש הישיבה להפחית מעט מן הצריבה בפה. עתה - סבר התלמיד - יפתח רבי אהרן את שפתיו הצחות וירווח לו!

פסע התלמיד בצעדים רחבים אל עבר מיטת רבו, והגיש לו את הסוכריה בשמחה, כשאנחת סיפוק ונחת רוח נשמעת מפיו. רבי אהרון החל מהרהר לפתע. אולי מהרהר הוא באיזו שהיא סברא... הסוכריה מושטת לפניו, והוא, ראש הישיבה מהפך במחשבתו רגע קטן, ומפטיר: "אשמור זאת לכבוד שבת קודש"!!! הדיבור קשה עליו מאד, במאמצים גדולים הוציא מפיו מילים אלו, אבל כך נשמעים הדברים "אשמור זאת לכבוד שבת".

יום רביעי מסתיים ואחריו באים גם יום חמישי ושישי. ביום שישי הבחין אי-מי מהרופאים הראשיים כי מונחת לה איזו שהיא "סוכריה" סמוך למראשותיו של הרב. ללא שהיות לקח הרופא את הסוכריה והבהיר באופן חד משמעי כי הוא אוסר לתתה לרב.

כך רבי אהרון, שידע מתיקות רוחנית מה היא, הותיר את המתיקות הגשמית, גם בשעת מחלה וייסורים - לשבת קודש. ובסוף, בסוף נשארה מתיקותה של הסוכריה לכבוד שבת - לעולם שכולו שבת ומנוחה...! 

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.