הקשיש עמד ברחוב וביקש עזרה מעוברים ושבים

את השיחה הראשונה שביצעתי לטלפון של רוויטל, סיימתי לאחר שניות ספורות. "באתי לדבר עם פנחס כהן עכשיו, תוכלי להתקשר אלי מאוחר יותר"? שאלה עוד בטרם הצגתי את עצמי. כמובן שסיימתי בנימוס את השיחה, והבטחתי להתקשר מאוחר יותר.

במה דברים אמורים?

ביום שישי האחרון פרסמה רוויטל אלהרר את הפוסט הבא ברשת החברתית פייסבוק, כשהיא מצרפת תמונות להמחשה, ששוות יותר מכל מילה שתיכתב כאן.

"מדינת ישראל 2015. בנאדם זקן וערירי בן 74 חולה אסטמה. את המים ניתקו, את החשמל ניתקו, את הגז ניתקו .אין ביכולתו לקנות תרופות. הבנאדם חי מקצבת ביטוח לאומי. הבנאדם עושה את צרכיו בדלי.
זה בית של עמידר???? איפה כל הכספים שלוקחים מאיתנו כל השנים? בית מפורק, שבעקבות הסערה הגדולה כל הבית מוצף, כל הבית נזילות מהתקרה, הכול עובש. חנוק ומסריח מריח של עובש ושל הצרכים של עצמו. מה חטאו של בנאדם זה שהוא צריך לקפוא מקור ולצאת לרחוב לבקש עזרה שאנשים יראו את הבית שלו? הוא פנה לעמידר, לרווחה, וכולם הפנו לו את הגב. אז אספתי את עצמי והלכתי, קניתי לו אוכל מוכן שיהיה לו מה לאכול לשבת, התקשרתי לעירייה, לרווחה, לעמידר. צעקתי, בכיתי, התחננתי. אז שלחו פקחים שיבואו לראות את הבית והתשובה שקיבלתי - שאולי - אבל רק אולי, ביום ראשון יוכלו לעזור לו... אם זאת המדינה שלנו - איני רוצה להזדקן בה. הלב שלי כאוב ובוכה".

הקשיש פנחס כהן

בסוף הדברים ביקשה אלהרר מכל מי שיכול לשתף את הפוסט שלה, וכן פרסמה את מספר הטלפון האישי שלה, בבקשה מכל מי שיש באפשרותו דרך לסייע, שיתקשר אליה. וכך מצאתי את עצמי בפעם השניה מתקשרת, הפעם הצגתי את עצמי כראוי והיא התנצלה: "אני נמצאת בתור כאן בארנונה, לשלם את החוב שלו, אז נדבר עד שיגיע תורי, בסדר?"

ואני תהיתי לעצמי, עד כמה רחמנים הם עם ישראל?

לבסוף השגתי את רויטל בטלפון, ביקשתי לאמת את הפרטים ולשמוע קצת יותר. היא אכן נשמעה מאוד עסוקה, אבל יכלה לספר שאת פנחס כהן היא פגשה ברחוב. "הוא פשוט עמד שם ושאל את העוברים ושבים אם יוכלו לעלות איתו לדירה שבה הוא מתגורר, כדי לראות מה שעובר עליו. הוא זקוק לעזרה ואין לו ממי לבקש", היא משחזרת מזועזעת.

מאז רויטל בקשר אדוק איתו כדי לבדוק כיצד ניתן להועיל כמה שיותר. מספר הטלפון שלה, לאנשים שרוצים לסייע: 052-3024215.