מבקש שיחבשו לו את היד, כדי להצדיק את האיחור הביתה

אל מו"ר שליט"א, פנה בדחיפות אח העובד במרפאה, עם שאלה מעניינת בעניין "שלום בית", וכך סיפר האח:

יהודי אחד הגיע אל המרפאה, כשכולו מפוחד, ובפיו סיפור: אני אדם טוב למשפחתי. אך יש לי חולשה - לפעמים אני מתעכב זמן רב מאותה שעה שאני מסיים את עבודתי, עד שאני שב לביתי. אני משוחח עם חברים, שומע לבעיותיהם, ולעיתים אני סר לנחם אבלים וכדומה...

אשתי מקפידה עלי מאד ורוצה שאשוב מיד לבית, כדי לעזור לה בטיפול בילדים. אך קשה לי להיגמל מהדברים הנראים לי כנחוצים. לאחרונה שלום הבית אצלנו התערער מחמת האיחורים שלי, והבטחתי לאשתי שמעתה אקפיד לדייק לשוב בזמן. והנה היום איחרתי זמן רב, ואני חושש להפרת שלום בית באופן חמור, ולכן אני מבקש ממך, שתחבוש לי את היד... כשאשוב הביתה אשתי תראה את היד החבושה, ואספר לה שנחבלתי, ואז היא לא תכעס עלי. אנא, אני מוכן לשלם את עלות הטיפול לקופת חולים, רק תרחם עלי ותחבוש לי את היד...

האח ניגש לטלפון, התקשר למו"ר ושאלו: האם להיענות לאיש, כדי להביא שלום בין איש לאשתו, או שמא תפקידי הוא אך ורק להביא מזור ולחבוש פצעים, ולא לעסוק בשלום בית?

תשובה

מו"ר שליט"א השיב: אם האח משוכנע שהסיפור שבפי המבקש נכון, והוא מביא שלום בין איש לאשתו, עליו לעשות זאת, כי כל אדם מישראל חייב בהבאת שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, כמו שנאמר 'ואהבת לרעך כמוך' (ויקרא י"ט, י"ח), ונאמר: 'בקש שלום ורדפהו' (תהילים ל"ד ט"ו). ואין האח יכול לומר, אני לא עוסק בשלום בית כי אם ברפואה, שהרי המצוה לרפאות כתובה בתורה בציווי 'והשבותו לו' (לרבות השבת גופו, כמבואר בסנהדרין דף ע"ג ע"א), וגם להשיב למסכן זה את אבידתו (זו אשתו, כמבואר בקידושין דף ב' ע"ב: "בעל אבידה מחזר על אבידתו"), גם זו בכלל השבת אבידה.

אבל כל עוד אין האח יודע אם הסיפור שבפי האיש נכון, יש לחוש שמא עוסק הוא בעוולות, ונחוץ לו להסתיר אותם מעיני אשתו, או ממי שהוא עובד אצלו או מהמשטרה. ולכן מספק לא יסייע לשקר. ויתכן גם שהוא ייענש, כשיתברר שחבש יד בריאה וסייע לשקר.

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.